Fogiveness is hard and many times we we are not able to forgive , but listen well TAT has helped many people to forgive.

Read and watch the following :

TAT and Forgiveness - forgiving is medicine

Forgiving is sometimes very hard, but it helps you to heal totally. Here is a little explanation of the importance of forgiveness in day-to-day life and through TAT treatments

כל פוסל במומו פוסל

We look at the world and at people around us. As we look into a mirror, we see, in a sense, the reflection of ourselves in the eyes of another person, including those with whom we are angry and those who aggravate us. If we forgive someone, we will also heal his reflection inside of us.

Yes, we struggle a lot with forgiving -- all of us. It is a an important issue connected with our lives, and healing – and consequently forgiving --  means we no longer hold on to the energetic connection with that person with whom we are angry. Therefore, forgiving is letting go of the reflection and releasing the energetic connection.

We now know from research that 90% of the things that we are angry about or the people with whom we are angry are incidents connected with someone or something from our past. It may be trauma, it may be beliefs, it may be any negative connection with our past. And what happens now, in the present, is a reminder of the past which we now relive. By forgiving all of these, as we do in TAT, we are actually healing all of these on a very deep and subconscious level.

https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=ngjCmgUsfv0

 

 

 

סליחה היא זמנים קשים ורבים שאנחנו לא מסוגלים לסלוח, אבל תקשיבו לאנשים רבים גם TAT סייע לסלוח.

קראו את הסיפורים הבאים

ולראות את הווידאו בדף זה

 

סליחה ומחילה – המחילה היא רפואה

לפעמים קשה מאוד למחול, אך המחילה עוזרת לרפא לחלוטין. להלן הסבר קצר על אודות חשיבות המחילה בחיי היום-יום וחשיבות המחילה באמצעות טיפולים ב-TAT.

"כל פוסל במומו פוסל" – אנו מביטים בעולם ובאנשים סביבנו. כאשר אנו מסתכלים במראה, אנו רואים, מבחינה מסיומת, את ההשתקפות שלנו בעיני האחר, כולל בעיני כל מי שעליו אנו כועסים או שמרגיז אותנו. אם נסלח לאותו אחד, נרפא גם את ההשתקפות שלו בתוכנו.

כן, אנו מתמודדים כולנו עם סוגיית המחילה, והרבה. זאת סוגייה חשובה הקשורה לחיינו, אך הרפוי, וכתוצאה מכך גם המחילה, משמעותו שאנחנו כבר לא מחזיקים בקשר האנרגטי עם אותו בן אדם שעליו אנו כועסים. לכן, המחילה היא הסרת ההשתקפות ושחרור הקשר האנרגטי.

ידוע ממחקרים כי 90% מהסוגיות המכעיסות אותנו או האנשים שעליהם אנו כועסים, קשורים לאירועים או לאנשים מעברנו. אולי זאת טראומה, אולי אלה אמונות או כל הקשר שלילי בעברנו, אך המתרחש כעת, בהווה, הוא תזכורת מהעבר שאותו אנו חווים מחדש. בעזרת הסליחה והמחילה, שהם חלק בלתי נפרד מ-TAT, אנו בעצם מרפאים את כל אלה ברובד עמוק ביותר בתת המודע.

 

 

 

https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=ngjCmgUsfv0

 

 

 

you can read it in English when you scroll down

מבצע בעזהקודם כל אני רוצה לתת כבוד לכל אלה, שמסרו נפשם במבצע בעזה.
וכבוד לכולם נלחם למען עם ישראל.
רבים מכם חזרו משדה הקרב עם זכרונות ואובדן של חברים קרובים לכם בקרבות נוראים.
אתה חזרתי הביתה עם טראומות וזכרונות, שקשה להתמודד עם ואתה מרגיש נורא ומתוסכל וכועס  !!
TAT אנחנו יכולים לעזור לכם לרפא את טראומות הלם קרב  עם
קראו את הסיפורים הבאים

 

 

 

טראומת מלחמה

"בזמן השתלמות ט.א.ט., עצמתי עיני והרגשתי את עצמי חזרה בוייאטנם בכיסא אחורי
במסוק בטיסת אמונים. כמה מטוסי 52- B הפציצו מאות פצצות ענקיות במרחק מה. נשמתי עמוק כשזכרתי איך המסוק נטה אחורה באיטיות בהדמית נחיתת אונס ולקויי מנוע, אבל הפעם נטינו עוד יותר אחורה. הברכיים היו מעל הראש וה"עוקץ" - החלק שבולט מאחורי המסוק כדי למנוע מהרוטור לגעת ברצפה, שבשנתיים ניסיון שלי אפילו לא נגע ברצפה - חבט ברצפה. אז הרוטור פגע ברצפה ואחריו הזנב. כשהמסוק עצר, הוא עמד הפוך, ואני הייתי עם הפנים כלפי מטה. שלדת הכיסא לחצה לי על הקסדה, דחפה את הפנים והידיים לתוך האדמה. הייתי כלוא. יתר הצוות היו בלי הכרה או נהרגו. המנוע עוד פעל וידעתי שאו שנתפוצץ או שנשרף. עמדתי למות. לאחר כמה זמן, הגיע מסוק אחר שראה את ההתרסקות והציל אותי.

בכל פעם שאני זוכר את זה, מתכווץ לי החזה, זרועותיי כבדות, כפות ידי מזיעות, והקול שלי משתנה, אבל כשעשיתי ט.א.ט. הבנתי ששרדתי את ההתרסקות! בשנים שעברו מאז ההתרסקות, שיתפתי אחרים בחוויה שעברתי, בכיתי, נולדתי מחדש, השתלמתי, וטיהרתי את עצמי עד תשישות, אבל פתאום חשתי הכרה עמוקה ששרדתי. ופתאום הבנתי: אין מעלי מסוק. המחשבה הזאת הצחיקה אותי, אבל התפלאתי מהתודעה לגבי המציאות.

לרגע דמיינתי את זירת ההתרסקות מלמעלה. זה היה רק הבזק, אבל ראיתי שינוי, הקלה,התבהרות. עצמתי את עיני. הזיכרון היה בהיר יותר מתמיד.
עדיין חשבתי על ההתרסקות, אבל החזה, זרועות, גרון, וידיים נשארו רגועות. עבר עלי רק זיכרון של מאורע מלפני 28 שנים, לא יותר. קצת רציתי את המתח המוכר לי בחזרה - כל כך הרבה זמן זה היה חלק ממני. עצמתי עיניים שוב, אבל המתח חלף לתמיד."
   דיק מוריל

 

 

נפגעתי באוטובוס בדרך לכותל מיידוי אבנים שיידו הערבים

לכבוד חוה

נפגעתי באוטובוס בדרך לכותל מיידוי אבנים שיידו הערבים. נלקחתי לבית חולים. שם עשו לי בדיקות. אחרי לילה שוחררתי הביתה.

הייתי שרוייה בבהלה, פחד בפני הבאות.

מישהי ספרה לי על חוה. החלטתי שאני אנסה פעם ואראה אם המצב ישתפר וכך באתי לחוה לטיפול אחד. אחרי הטיפול הרגשתי יותר טוב וככה באתי עוד שלוש-ארבע ואני עכשיו ב"ה מרגישה יותר טוב. ממש נס משמים. אני מודה לקב"ה שהוציא אותי מכל זה ומודה לחוה על שהצליחה להוציא אותי מהסבך שהייתי שרויה. הייתי במצב שישבתי על הספה ובהיתי באוויר. עכשיו, ב"ה אני הולכת לסמינר כל בוקר ואני עסוקה שוב.

תודה רבה לקב"ה על שהוא מצא לי את חוה. בלעדיה אני לא יודעת מה הייתי עושה.

מאבק עם בדואים ופיגועים.

באת לכאן עם כמה טראומות. הכו אותך בדואים וקרו לך מקרים גם בצבא.

היית אצל פסיכולוג במשך חמישה חודשים, מה קרה פה?

קודם כל, מה שקרה כאן זה מטורף! במשך 7-8 שנים מעבר לאירועים של הצבא,

עברתי יותר מ-40 פיגועים, מתוכם גם הפיגוע בכפר דרום עם האוטובוס של הילדים.

הייתי אצל פסיכולוג חמישה חודשים וזה לא עזר לי,

וכאן הכל עבר תוך שלושת רבעי שעה!

לפני שלושה חודשים עברתי אירוע מאוד מרכזי של מכות מבדואים.

זה גרם לי לחוסר שינה, כאבי ראש וכו' והכול כמעט נעלם לגמרי.

המחשבות על האירוע נעלמו תוך שלושת רבעי שעה, וכאבי הראש ירדו פלאים!

עכשיו כשאני מסתכל על כל האירועים הללו, זה כמו משהו שקרה לפני שלושים שנה ומעלה.

אתה לא מתחבר לשיטה, נכון?

אני ממש לא מאמין. באתי כי לחצו עלי מאוד. מאוד לא מאמין בדברים הללו. אבל גם כך, תודה רבה על כל הטיפול.

למרות שאינך מתחבר לזה, זה עובד עליך?

כל פעם כשאני מגיע אני דואג להגיד שאני לא מאמין בזה, אבל למרות זאת זה כן עוזר לי! תודה!!!!!!

אלעזר אמיתי

 

 

 

 

 

 

Operation Protective Edge

First of all I want to give honor to all those ,who gave their lives in the operation  in Gaza.

And honor to all have fought for Am Israel.

Many of you came back from the battle field  with terrible memories and loss of those close friends to you in the fights.

You came back home with traumas and memories  ,which are hard to deal with and you are feeling terrible and frustrated and angry .And whatever other feeling  you have!!

You know with TAT we can help you to heal the war traumas.

Read the following stories:

 

War Trauma

During a TAT seminar, I closed my eyes and was back in Vietnam in the back seat of a helicopter on a training flight. Several B-52's had dropped hundreds of 500-pound bombs in the distance.

I took a deep breath as I remembered the helicopter slowly tilting back as it began to skid into a simulated emergency landing with an engine failure, but this time we were very tilted back.
My knees were above my head, and the "stinger" - the tube that sticks out the back of the helicopter to keep the tail rotor from hitting the ground and that has never even touched the ground in my entire two years of flying - was bumping along as if over plowed rows in a cornfield. Then the tail rotor blades hit the ground and next the tail boom hit. When the helicopter finally skidded to a stop, it was upside down, and I was face down with my arms flung out in front of me.

The frame of my seat pressing on the back of my helmet forcing my face into the dirt and solidly pinning both my arms and my face into the ground. I was trapped! Everyone else was dead or unconscious. With the engine still running we were sure to bum or explode. I was going to die. Eventually, another helicopter that had seen the crash came to the rescue. Whenever I remember this my chest gets tight, my arms feel tingly and heavy, my palms sweat, and if I am telling the story to someone, I hear my voice change as my throat tightens, but as I did TAT, all of a sudden I was aware that I had survived that crash! In the years following the crash, I had shared, cried, , work shopped and catharted this into exhaustion, but this level of awareness of the fact that I SURVIVED was much stronger than any sense of survival I ever had before.
It was the truth and I was suddenly aware of something new: there was NO HELICOPTER on top of me. Even as I had that thought, it seemed silly. Of course there wasn't a helicopter on top of me, but I sat there amazed by my new awareness of that reality. For a brief moment, I saw the crash scene from above. Although it was just a flash, I noticed that it looked different. It was lighter. I closed my eyes. It WAS lighter. It had always been kind of dark in my memory, as if there were a giant shaded Plexiglas dome covering the site.

I then became aware that as I was thinking about the crash, my chest, arms, throat and hands were relaxed. All I was having was a memory of an event that had taken place over twenty-eight years ago. Nothing more. The next thought I had was that I wanted the tension back. I had lived with it for so long that it had seemed a part of me. I closed my eyes again, but it wasn't there and I couldn't get it to come back, no matter how hard I focused on the memory.

Dick Morrill, Air America

 

---

A Fight with Bedouin and Terrorist Attacks

When we started to work together with TAT you had the following traumas:

Bedouin beat you up and things happened to you in the army. You were in psychological therapy for a period of five months. What happened with you when we worked with TAT?

First of all, what happened here with TAT was crazy! During a period of 7-8 years, in addition to the events in the army, I underwent more than 40 terrorist attacks, among them the attack on the children's bus in Kfar Darom. I went to a psychologist for five months but it didn't help me whereas with TAT everything passed within three quarters of an hour!

Three months ago, I underwent a serious incident of a beating by Beduins. That caused me to suffer from insomnia, headaches and other problems.

With the help of TAT everything has completely disappeared. The thoughts and memories of the incident disappeared within three quarters of an hour and the headaches improved vastly!Now, when I look back at all these incidents , it's as if I'm looking at something that happened thirty years ago or even  more.

You really don't feel connected to the method, right?

I really don't believe it. I came because people really pressured me to try. I really don't believe in these kinds of things. But, even so, thank you very much for the treatment.

Even though you don't feel connected to the method, it worked for you?

Every time I come, I make sure to say that I don't believe in this, but, even so,it works for me! Thank you very much!!!

Elazar Amitai

 

was hit by stones thrown by Arabs

Dear Chava,

I was hurt when the bus I on which was travelling to the Western Wall on the bus was hit by stones thrown by Arabs. I was taken to the hospital. There, I underwent examination and after one night I was released home.

I was in a state of panic and fear of the future .

Someone told me about Chava. I decided I would try one treatment and see if there was an improvement. I came to Chava for the treatment, after which I felt better. I came back for another three or four, and now, thank haShem, I feel even better. This was a true miracle from heaven. I thank haShem who got me out of it, and Chava, who succeeded in freeing my confusion within: I had been sitting on the sofa, staring into the air. Now, thank haShem, I go to my seminary every morning and I'm busy again.

I thank haShem for leading me to Chava, without whom I do not know what I would have done.

 

 

 

 

Learning problems

A lot of people need help in there learning TAT is a great tool for that.

 just read the stories

 

 עברית אחרי אנגלית

 

 

 

 

 

Hyperactivity

Our daughter, Chaya Bracha, was very hyperactive in her Beit Ya'akov classroom. The teacher found her intolerable and impossible to keep in class.

She insisted she take Ritalin, a little amount to control her outbursts of speech and her inability to sit and think about the things the teacher is trying to teach. She would disrupt other children and she would run around the room. Since she's been to Mr. Spetter (this is the third time), but even after the second session with Mr. Spetter, the teachers recognized a significant improvement: that she no longer spoke out of turn, she no longer disrupted the other children.

What she did do: she sometimes didn't sit in her place, and she'd get up from time to time and walk around the classroom. The teacher did not found this intolerable; it was not so serious because she was in a special class. In addition, she was advancing in her class-work quite above the other girls, in spite of the fact that she was not the best-seated child in the room; the teachers are actually very pleased with her.

Now I hope after the third session she will be able to sit and be quiet and enter a regular classroom with 20 to 25 girls and participate as a regular child in a regular classroom.
The teacher found the change was an extreme, radical change, and she does not understand how, she does not know what to relate it to, just thinks perhaps it is because the child is now a half-year older, and is more mature; the teacher does not recognize that she is wrong; or she suspects that the child has been given a natural, homeopathic drug, which is also incorrect.

All we've done is diffused some of her fears, tension, and nervousness with the TAT technique, and we freed her from all of her inhibitions. Her mind is free to accept the lessons that she has to learn, to read and write and become educated.

   

 

 

 

 

 

 

 

Learning Disabilities

"A year and a half ago, I was suffering from anxieties, suicidal tendencies, traumas from schools and yeshivot from my childhood, a decline in spirit, and various fears, like a fear of being laughed at.

After coming to Eliezer and learning his treatment methods, the fears have left me, totally changing my inner feelings, my manner, and my goals for my life.
My direction has changed and I have gained a better understanding of what I really desire to do. I sincerely recommend these methods; they helped me and can help many more people."

I suffered from lack of mental clarity

Dear Eliezer Spetter.

Thank you so much for being the correct person to help me!

For many years I suffered from lack of mental clarity at certain times, especially if I was under pressure or in a sensitive situation.

Baruch Hashem, I found you and had five sessions. During the third session, I felt a tremendous improvement and after the fifth session I felt healed.

The feeling sometimes comes back in tense situations or if I am scared, but I have learned to repeat the sentences according to the technique that you taught me, and everything passes.

I pray that you will always be a faithful emissary and continue to help others.

With much thanks,

When the Rebbe harassed me

Dear Eliezer.

I wanted to thank for the treatment helped me so much to feel good about myself.

Since I was small, when the Rebbe harassed me, tag me as problematic and could learn frames.

Lately, I passed a severe blow when my beloved grandmother passed away and I found myself.

Since I got you a lot of problems I had were solved gradually, within a short treatment period and focused.

We met once a week meetings, and I see the world and myself pink glasses, a hat, "the day I feel strong enough to deal with even more things myself.

I got powers and abilities that and I thank you!

Thanks,

 

 

 

 

 

 

 בעיות למידה

הרבה אנשים זקוקים לעזרה בלמידה לשם.
  TAT הוא כלי נהדר בשביל זה.

  רק לקרוא את הסיפורים

 

 

 

היפראקטיביות

בתנו, חיה ברכה, הייתה מאוד היפראקטיבית בכתה שלה בבית ספר בית יעקב.

המורה מצאה שהיא בלתי נסבלת להחזיק בכתה.

המורה דרשה שהיא תיקח "ריטלין", כמות קטנה כדי לשלוט על התפרצויות הדיבור שלה

ואת חוסר היכולת שלה לשבת ולחשוב על החומר שהמורה ניסתה ללמד.

היא הייתה מפריעה לילדות האחרות, והייתה רצה מסביב לחדר.

מאז להעלות שורה שהיא אצל מר ספטר (עכשיו זו הפגישה השלישית),

אבל כבר אחרי הטיפול השני עם מר ספטר, המורות הכירו בה שיפור ניכר:

היא הפסיקה להתפרץ בדיבור של אחרים, והיא לא הפריעה לתלמידות האחרות.

מה שהיא כן עשתה: היא מעטה לקום ממקומה, וכשהיא מדי פעם קמה, היא הסתובבה קצת בתוך הכתה.

למורה זה לא הפריע במיוחד, מכיוון שזו כתה של חינוך  מיוחד.

בנוסף, היא מאוד התקדמה בלימודים ועברה את התלמידות האחרות, למרות שהיא לא יושבת חלק מהזמן.

המורות מאוד מרוצות ממנה עכשיו.

אני מקווה שאחרי הטיפול השלישי היא תוכל לשבת בשקט ותוכל להיכנס לכתה רגילה של 20-25 בנות ותשתתף כתלמידה מן המניין.

המורה ציינה את השינוי בה כקיצוני, והיא לא מבינה מה גרם לשינוי כה ניכר -

היא חושבת שהילדה התבגרה, או שהיא קבלה תרופה טבעית, הומיאופתית; גם זה לא נכון.

אנחנו פשוט שחררנו אותה מהפחדים, לחצים, והעצבים על ידי שיטת TAT,

ושחררנו אותה מכל המעצורים שלה.

הראש שלה פנוי כעת לקבל את השיעורים שהיא צריכה ללמוד: קריאה, כתיבה, ולהיות מחונכת.

 

 

טראומה, דיסלקציה

האם אתה יכול לספר לי חלק מהטראומות הקשות שלך שעבדנו עליהם?

חלק מהטראומות היו עם ההורים שלי ובתהליך ההתבגרות, ובמאבקים עקב דיסלקסיה ולקויי למידה.

אני יכול לומר שהיו לי הרבה טראומות בקשר לחינוך ולבית הספר ואיך שהתנהגו כלפיי.

לימודיי במכללה גם היו טראומה גדולה.

אני עדיין סבלתי מפחדים מהטראומות האלה שמאוד השפיעו על חיי.

הנישואין שלי לא היו הכי טובים. עשרים השנים שלי בישראל לא היו הקלות בחיי.

את כל הטראומות האלו שחררתי בעזרת TAT.

הקשר שלי עם אבי השתפר מאוד. בכלל, גם הקשרים שלי עם אנשים השתנו.

בעקבות העבודה בשיטת TAT, אני מבין גם אחרים וגם את עצמי הרבה יותר טוב.

אמרת לי בתחילת הטיפולים שכשדברת עם אביך בטלפון, לאחר השיחה נתקפת זעם.

בדיוק. הייתי ממש זועם, במצב מעוות, וימים שלמים הייתי חוזר על השיחה בראש שלי.

הייתי מתעייף מרוב מחשבות. היום המצב הפוך. רוב הזמן יש לנו שיחות נעימות. יש לנו קשר טוב.

אבי ניצול שואה ויש לו את הבעיות שלו. עכשיו אני יכול לקבל אותו ולהבין אותו.

פיתחתי קשר חם כלפיו, ואני מתייחס אליו בדרך הנכונה.

כמו כן, בהתייחס לקשר עם אשתי - אני מסוגל להתמודד עם כל מה שבינינו בצורה ראויה.

סיפרת לי שכשרק התחתנת, נזרקת מהישיבה.

הייתה לך בעיה באמירת קידוש, והפסקת להניח תפילין. נכון.

נוסף על כך, מצד אחד שנאתי את ה', ומצד שני הרגשתי מחובר אליו.

זה היה עניין חזק, קשר מאוד סכיזופרני לגבי ה'. קשר אהבה/שנאה. כן, הוא קיים, ואתה תלוי בו.

ושנאתי אותו בגלל החיים שהייתי חייב לחיות. עכשיו, ברוך ה', אני שוב מניח תפילין. אני שוב מתפלל ולומד.

ספרת לי גם שבתחילת הנישואין, בגלל שאמרת קידוש בצורה כל כך גרועה עקב הדיסלקסיה,

אשתך שאלה שאלת רב, ולכן תמיד הרגשת שאתה עומד לפני בית דין, שאתה עומד בשיפוט.

אכן. במשך עשרים שנות נשואים, אמירת קידוש הייתה טראומטית בכל פעם מחדש.

היום אני כבר לא מרגיש שאני עומד לדין כשאני מקדש. אני כמעט לא טועה כשאני מברך בנוכחות אנשים אחרים.

וגם אם אני טועה, אני מתקן את עצמי וממשיך הלאה.

זה כבר לא עניין גדול, ואני לא מרגיש שנכשלתי ושעולמי חרב.

פעם, הרגשתי שאני כשלון בכול .היום אני מרגיש בסדר ויותר בטוח בעצמי.

לא מזמן התקשרת אלי אחרי שהיית ב"שבע ברכות", ואמרת לי, "אני משוחרר משד הדיסלקסיה".

נכון, נכון. אני הרגשתי אחוז אימה כשהייתי צריך לברך בקהל. וכן, לפני שבועיים, כיבדו אותי באמירת אחת מה"שבע ברכות".

בדרך כלל, הייתי מלא פחד קהל. עכשיו לא פחדתי, בירכתי בקול רם, ברור, ובלי טעויות.

אתה מתכוון שאתה לא הופך מילים?

נכון.

אתה מתכוון שאתה לא מבלבל מילים יותר? אתה קורא נורמלי עכשיו?

אמת. אני כבר לא מבלבל מילים. הקריאה שלי מאוד השתפרה, אני יותר נינוח, יותר בטוח, יותר סומך על עצמי.

אולי הקריאה לא הכשרון הכי-הכי שלי, אבל מאוד השתפרתי במשך חודשי הטיפולים כאן.

אמרת שקודם, כשהתפללת בבית הכנסת, לא יכלו לשמוע אותך.

ופתאום אתה מתפלל בקול רם.

נכון. רוב הזמן, בגלל הדיסלקסיה, חששתי להתפלל בקול, פחדתי שאני אטעה.

עכשיו אני קורא בשטף, ואני יכול להתפלל בקול המתאים בבית הכנסת בלי לפחד שמישהו יסתכל עלי ויצחק על ההיגוי שלי או על הטעויות שלי,

ואין כבר הרגשת שיפוט עקב אי-יכולת לתפקד.

אתה אומר שעקב הטיפולים בשיטת TAT, גילית שהדיסלקסיה שלך קשורה לטראומה?

הייתי אומר שאחוז גדול קשור לטראומה.

איזה אחוז?

כפי הנראה, מעל תשעים אחוזים במצב טראומתי.

אולי יש קצת בעיה נוירולוגית, אנטומית, אבל כל זה הוא קטן מהחלק הרגשי.

חשבת בהתחלה שלעולם לא תתגבר על זה?

כן. חשבתי שזאת נכות לכל חיים, גזר דין מוות.

נולדתי כך, נועד לחיי שבי, לחיים של לקויים בקריאה, להיות אדם שלא מתפקד כראוי בחברה כי לא יכולתי לקרוא,

והרבה דברים ביהדות מבוססים על הקריאה.

אז אולי עכשיו יש לך מחשבות על קריירה, התחלות חדשות בחיים, לימודים?

אני שוקל אולי ללמוד באולפן לעברית, וזאת אחרי עשרים שנה בישראל.

תמיד חששתי להכניס את עצמי למצב של כשלון. היום זה נראה לי אחרת.

בגילי, להתחיל בלימודים עלול להיות קשה - אני גם צריך לדאוג לפרנסה. יש לי אישה וילדים.

לא קל להתמסר ללימודים. באופן כללי, אני מלא יותר התלהבות, יותר מסור.

ההרגשה שאני מסוגל להצליח בחיים עלתה ברמות גבוהות בתשעים אחוזים ויותר.

בתחילה, חשבתי שאני אבוא לשלוש פגישות TAT;

הנחתי שאני אשלול את זה, שזה לא יהיה שווה דבר.

הייתי חייב לעשות את זה בשביל הגירושין, להראות לבית דין שעשיתי צעד ב"שלום בית" - זאת הייתה הכוונה שלי כשבאתי בהתחלה.

לא ציפיתי לתוצאות. באתי במחשבה של "קדימה, נתגרש, בואו נגמור עם זה". במהרה גיליתי שזה משהו אחר.

ואז החלטתי שאמשיך לבוא במשך חודשיים-שלושה, וזה הפך לשלושה-שישה חודשים.

אני מטופל פה כבר 15 חודשים, ואני רואה כמה הייתי זקוק לזה וכמה זה כדאי. אני מרגיש שזה עזר לי מאוד.

תודה לך על הסבריך.

סבלתי מדי פעם מחוסר צלילות בראש

לכבוד הרב ספטר שיחי'

תודה רבה מאוד על שהיית השליח הנכון לעזור לי. במשך שנים רבות סבלתי מדי פעם מחוסר צלילות בראש. במיוחד בזמנים לחוצים או רגישים.

מה זאת אומרת? כאילו קיר מונח בראש ולא נותן להתרכז, לזכור, לחשוב, להבין לעומק.

ב"ה הגעתי אליך לחמש פגישות. כבר בפגישה השלישית הרגשתי הטבה רצינית ולאחר חמש פגישות הכל עבר.

כיום, לפעמים חוזרת אלי האי-צלילות מפחד או ממתח, ולמדתי לומר את המשפטים לפי השיטה שלך, וזה עובר.

יעזור ה', ושתמיד תוכל להיות שליח טוב ולעזור לאנשים.

בברכה מרובה.

הרבי התנכל בי

בס"ד

לאליעזר היקר.

רציתי להודות על הטיפול שעזר לי כל כך להרגיש טוב עם עצמי.

מאז שאני קטן, כאשר הרבי התנכל בי, תייגו אותי כבעייתי ולא יכולתי ללמוד במסגרות רגילות.

בזמן האחרון, עברתי משבר קשה ביותר כאשר סבתי האהובה נפטרה ולא מצאתי את עצמי.

מאז שהגעתי אליך הרבה בעיות שהיו לי נפתרו בהדרגה, וזאת תוך תקופת טיפול קצרה וממוקדת, בפגישות של פעם בשבוע.

היום, רואה את העולם ואת עצמי דרך משקפיים ורודות , ובע" ה היום אני מרגיש מספיק חזק גם להתמודד עם דברים נוספים בעצמי .

קיבלתי כוחות ויכולות, ועל כך אני מודה לך !

בתודה,