After the Hebrew the article is in English

שלום לכולם,

הנה עוד נושא שאתו אנשים רבים בעולם היהודי נאבקים.

לעתים קרובות אנו וילדינו ממש סובלים מהבעיה - רוצים לברוח מקב"ה, מתורה וממצוות. אנחנו לא רוצים בהם יותר: "תעזבו אותי!". המאבק הזה, להישאר במה שנו עושים מתוך שמחה, הוא לעתים קרובות מאבק קשה.

אני עובד עכשיו עם בחור שלומד בישיבה, והוא נאבק. הוא לא מסוגל לקום מהמיטה בבוקר ומנסה לא ללכת לתפילה ולשיעורים, מהסיבה הפשוטה שזה קשה מדי והוא לא מבין. כולכם יודעים שמה שמונע ממנו להתקדם הם טראומות, הזיכרונות שיש לו מימיו הראשונים, מילדותו ומבית הספר והלימודים. אם אביך, המחנך או הרבי הם חסרי סבלנות או מחנכים באמצעות כעס וענישה, אתה עלול למצוא את עצמך מתמודד עם בעיות שונות כגון לקויות למידה, דיסלקציה ובעיות למידה אחרות - לא רוצה לקום בבוקר או ללכת ללימודים. וכאשר סוף סוף לומדים, הציונים גרועים. הבחור הזה שאתו אני עובד כל כך השתפר, ומהלך פגישות אחת הפגישות הוא אמר לי שהיכולת שלו להבין את מה שהוא לומד השתפר משמעותית והרבה יותר קל לו לקום בבוקר.

אם כן, מצבו באמת משתפר, וכל אחד יכול להגיע לתוצאות כאלה אם רק ירצה.

אז קראו את הסיפורים הבאים. אנחנו יכולים לעזור לכם.

 

לחזור ולעסוק בתורה ולהתפלל

לאליעזר

היום, ערב חתונתי, חב אני לך מילה אחת פשוטה, קצרה, אך עמוקה מאוד:

"תודה!"

תודה שבזכות הטיפול שלך חזרתי לעשות ולעסוק במה שאני אוהב כל-כך, ולמה שאני קשור כל-כך- לימוד התורה ותפילה.

לפני כשנה באתי אליך בפעם הראשונה, פצוע בנפש, כואב ומלא ייסורים פנימיים, נתון בסד, לא יכול לתפקד.

זה קרה בהדרגתיות, למדתי בישיבה במשך מספר שנים וככל שעברו השנים הרגשתי שיותר ויותר קשה לי ללמוד, הרגשתי מועקה פנימית כל פעם כאשר למדתי, עד שבוקר אחד קמתי והרגשתי שאינני יכול ללכת לישיבה. פשוט נוצרה בתוכי איזה מועקה פנימית עזה שלא נתנה לי להתקרב לשום ספר , לימוד ואף התפילה הפכה לעול מכביד ומעיק. קמתי בבוקר כאשר כל עולמי נלקח ממני...

הלימוד היה כל עיסוקי וכל שאיפתי, ופתאום, לא יכולתי לממש ולהתעסק בדבר שהכי חשוב ויקר לי, עברתי תקופה קשה מאוד.

בהתייעצות עם רב, לקחתי פסק זמן בלימוד של שנה ופניתי לעסוק בחינוך, אך עדיין התמודדתי עם ייסורים נוראיים. כל תפילה היוותה מועקה שרק רציתי לסיים אותה, השהייה בבית הכנסת הייתה לי כעול מכביד ומעיק. כמובן שאל ספרי קודש לא יכולתי להתקרב.

אחרי שנה שבתי ללמוד בבוקר למשך חודש, היה נחמד. אך לאחר חודש, שוב שבו לי המועקות וסערת הנפש בכל מה שקשור ללימוד. הרגשתי שאני עומד עם הגב לקיר, אין לי לאן לברוח...

דיברתי על כך עם הרב אליקים לבנון שליט"א והוא הפנה אותי אליך. נפגשנו במשך כמה חודשים, עשרות מפגשים, ולאט לאט, שחררתי לי מועקה אחר מועקה, בעבודה יסודית ועמוקה, הצלחנו להגיע להוויות שונות שעברתי שבעצם גרמו לי לצבור מועקות ומחנקים, שבסופו של דבר, מנעו ממני ללמוד.

ב"ה היום חזרתי ללמוד וללמד תורה ואני מרגיש מצוין.

השיטה שאתה עובד בה היא פלא ממש, שיטה מדהימה! אין מילים. היחס שלך שנתתי לי לכל אורך הטיפול היה נפלא.

כמו כן אין ספק שצריך לקחת את השיטה הזאת לחיים, להמשיך ליישם אותה גם אחרי הטיפול שלך, בהתמודדות עם קשיי היום יום.

ב"ה זכית שעל ידך התגלגלה הזכות לעזור ליהודי לחזור ולעסוק בתורה ולהתפלל מתוך שמחה ושלוות נפש.

מברך אני אותך שתזכה לעזור לאנשים רבים לאורך ימים ושנים.

תודה, תודה, תודה!

טראומה, דיסלקציה

 

האם אתה יכול לספר לי חלק מהטראומות הקשות שלך שעבדנו עליהם?

חלק מהטראומות היו עם ההורים שלי ובתהליך ההתבגרות, ובמאבקים עקב דיסלקסיה ולקויי למידה.

אני יכול לומר שהיו לי הרבה טראומות בקשר לחינוך ולבית הספר ואיך שהתנהגו כלפיי.

לימודיי במכללה גם היו טראומה גדולה.

אני עדיין סבלתי מפחדים מהטראומות האלה שמאוד השפיעו על חיי.

הנישואין שלי לא היו הכי טובים. עשרים השנים שלי בישראל לא היו הקלות בחיי.

את כל הטראומות האלו שחררתי בעזרת TAT.

הקשר שלי עם אבי השתפר מאוד. בכלל, גם הקשרים שלי עם אנשים השתנו.

בעקבות העבודה בשיטת TAT, אני מבין גם אחרים וגם את עצמי הרבה יותר טוב.

אמרת לי בתחילת הטיפולים שכשדברת עם אביך בטלפון, לאחר השיחה נתקפת זעם.

בדיוק. הייתי ממש זועם, במצב מעוות, וימים שלמים הייתי חוזר על השיחה בראש שלי.

הייתי מתעייף מרוב מחשבות. היום המצב הפוך. רוב הזמן יש לנו שיחות נעימות. יש לנו קשר טוב.

אבי ניצול שואה ויש לו את הבעיות שלו. עכשיו אני יכול לקבל אותו ולהבין אותו.

פיתחתי קשר חם כלפיו, ואני מתייחס אליו בדרך הנכונה.

כמו כן, בהתייחס לקשר עם אשתי - אני מסוגל להתמודד עם כל מה שבינינו בצורה ראויה.

סיפרת לי שכשרק התחתנת, נזרקת מהישיבה.

הייתה לך בעיה באמירת קידוש, והפסקת להניח תפילין. נכון.

נוסף על כך, מצד אחד שנאתי את ה', ומצד שני הרגשתי מחובר אליו.

זה היה עניין חזק, קשר מאוד סכיזופרני לגבי ה'. קשר אהבה/שנאה. כן, הוא קיים, ואתה תלוי בו.

ושנאתי אותו בגלל החיים שהייתי חייב לחיות. עכשיו, ברוך ה', אני שוב מניח תפילין. אני שוב מתפלל ולומד.

ספרת לי גם שבתחילת הנישואין, בגלל שאמרת קידוש בצורה כל כך גרועה עקב הדיסלקסיה,

אשתך שאלה שאלת רב, ולכן תמיד הרגשת שאתה עומד לפני בית דין, שאתה עומד בשיפוט.

אכן. במשך עשרים שנות נשואים, אמירת קידוש הייתה טראומטית בכל פעם מחדש.

היום אני כבר לא מרגיש שאני עומד לדין כשאני מקדש. אני כמעט לא טועה כשאני מברך בנוכחות אנשים אחרים.

וגם אם אני טועה, אני מתקן את עצמי וממשיך הלאה.

זה כבר לא עניין גדול, ואני לא מרגיש שנכשלתי ושעולמי חרב.

פעם, הרגשתי שאני כשלון בכול .היום אני מרגיש בסדר ויותר בטוח בעצמי.

לא מזמן התקשרת אלי אחרי שהיית ב"שבע ברכות", ואמרת לי, "אני משוחרר משד הדיסלקסיה".

נכון, נכון. אני הרגשתי אחוז אימה כשהייתי צריך לברך בקהל. וכן, לפני שבועיים, כיבדו אותי באמירת אחת מה"שבע ברכות".

בדרך כלל, הייתי מלא פחד קהל. עכשיו לא פחדתי, בירכתי בקול רם, ברור, ובלי טעויות.

אתה מתכוון שאתה לא הופך מילים?

נכון.

אתה מתכוון שאתה לא מבלבל מילים יותר? אתה קורא נורמלי עכשיו?

אמת. אני כבר לא מבלבל מילים. הקריאה שלי מאוד השתפרה, אני יותר נינוח, יותר בטוח, יותר סומך על עצמי.

אולי הקריאה לא הכישרון הכי-הכי שלי, אבל מאוד השתפרתי במשך חודשי הטיפולים כאן.

אמרת שקודם, כשהתפללת בבית הכנסת, לא יכלו לשמוע אותך.

ופתאום אתה מתפלל בקול רם.

נכון. רוב הזמן, בגלל הדיסלקסיה, חששתי להתפלל בקול, פחדתי שאני אטעה.

עכשיו אני קורא בשטף, ואני יכול להתפלל בקול המתאים בבית הכנסת בלי לפחד שמישהו יסתכל עלי ויצחק על ההיגוי שלי או על הטעויות שלי,

ואין כבר הרגשת שיפוט עקב אי-יכולת לתפקד.

אתה אומר שעקב הטיפולים בשיטת TAT, גילית שהדיסלקסיה שלך קשורה לטראומה?

הייתי אומר שאחוז גדול קשור לטראומה.

איזה אחוז?

כפי הנראה, מעל תשעים אחוזים במצב טראומתי.

אולי יש קצת בעיה נוירולוגית, אנטומית, אבל כל זה הוא קטן מהחלק הרגשי.

חשבת בהתחלה שלעולם לא תתגבר על זה?

כן. חשבתי שזאת נכות לכל חיים, גזר דין מוות.

נולדתי כך, נועד לחיי שבי, לחיים של לקויים בקריאה, להיות אדם שלא מתפקד כראוי בחברה כי לא יכולתי לקרוא,

והרבה דברים ביהדות מבוססים על הקריאה.

אז אולי עכשיו יש לך מחשבות על קריירה, התחלות חדשות בחיים, לימודים?

אני שוקל אולי ללמוד באולפן לעברית, וזאת אחרי עשרים שנה בישראל.

תמיד חששתי להכניס את עצמי למצב של כשלון. היום זה נראה לי אחרת.

בגילי, להתחיל בלימודים עלול להיות קשה - אני גם צריך לדאוג לפרנסה. יש לי אישה וילדים.

לא קל להתמסר ללימודים. באופן כללי, אני מלא יותר התלהבות, יותר מסור.

ההרגשה שאני מסוגל להצליח בחיים עלתה ברמות גבוהות בתשעים אחוזים ויותר.

בתחילה, חשבתי שאני אבוא לשלוש פגישות TAT;

הנחתי שאני אשלול את זה, שזה לא יהיה שווה דבר.

הייתי חייב לעשות את זה בשביל הגירושין, להראות לבית דין שעשיתי צעד ב"שלום בית" - זאת הייתה הכוונה שלי כשבאתי בהתחלה.

לא ציפיתי לתוצאות. באתי במחשבה של "קדימה, נתגרש, בואו נגמור עם זה". במהרה גיליתי שזה משהו אחר.

ואז החלטתי שאמשיך לבוא במשך חודשיים-שלושה, וזה הפך לשלושה-שישה חודשים.

אני מטופל פה כבר 15 חודשים, ואני רואה כמה הייתי זקוק לזה וכמה זה כדאי. אני מרגיש שזה עזר לי מאוד.

תודה לך על הסבריך.

 

Shalom everyone,

Here is another issue that many people in the Jewish world struggle with.

We and our children have often suffered this difficulty, a wish to run away from Hashem, Torah and Mitzvot. We don’t want any more of them: “Leave me alone!”.

This struggle to stay and have simchah in what we are doing is often hard. I am working now with a boy who is learning in a yeshivah and is struggling. He  cannot get up out of his bed in the morning and tries not to go to tefillah and shiurim, for the simple reason that it is too hard and he does not understand. You all know that what is in his way are the traumas, the memories he has from his  earlier life, from his childhood - school traumas and learning traumas. If you are brought up and are educated by your father,   rebbi or teacher who lack of patience, and teach through anger and punishment, you can wind up with all kind of problems such as learning disabilities, dyslexia and other troubles with learning – not wanting to get up in the morning, and avoiding going to class. And when you learn, you have bad  grades. So this boy I am working with has improved so much that during our TAT sessions he tells me that his ability to understand what he is learning greatly improving much and getting up in the morning is also a lot easier. So he is really doing better, and this can be attained by anyone who wants to work on this problem.

So read the following stories for yourselves. We can help you.

 

Return to Tora and Tefillah

Eliezer!!

Today, on the eve of my wedding, I owe you two words- simple and short, but very deep:

"Thank you!"

Thank you that due to your care, I again occupy myself with what I love most, with what I'm most connected to- the study of Torah and prayers.

Around a year ago, I came to you for the first time, injured to the soul, aching and full of inner suffering, unable to function.

It happened slowly. I had learned in yeshiva for a number of years. However, as the years passed, I found it more and more difficult to learn. I felt an inner burden each time I learned until one morning I woke up and felt that I was incapable of going to the yeshiva anymore. Simply, a strong inner distress formed inside of me that would not allow to me to get close to any book of study and even the daily prayers became a heavy, unbearable burden. I got up one morning to find that my whole world had just collapsed and been taken from me.

Torah studies had always been my sole occupation and my only goal and suddenly I could no longer fulfill myself with them or even engage in the thing that had always been so important and dear to me. I went through an extremely difficult period.

Under my rabbi's advice, I took a year off from my Torah studies and engaged in education, instead. However, I still had to deal with tremendous suffering. Every prayer was a burden and I wanted to complete it as soon as possible. Just being in the synagogue was heavy, troubling burden. Obviously, I still was completely incapable of getting close to any kind of holy book.

After the year break, I returned to studies during the morning for a month. It was nice. But, after a month, the previous feelings of distress and burden returned. Again the emotional storm everything connected to studies. I felt as if my back was to the wall with no escape.

I spoke to Rabbi Elyakim Levanon, Shlita, and he referred me to you. We met over the course of a few months, tens of meetings, and slowly I freed one burden after another through intensive , methodical work. We succeeded in reaching different experiences that I had undergone which in fact caused me to accumulate the burdens and choking distresses which ultimately prevented me from learning.

Thank G-d, today I have returned to my learning and teaching of Torah and I feel wonderful.

The method which you use is a real wonder, a phenomenal method! There are no words to express my feelings. Your attitude and the care you showed me throughout the whole period of treatment was marvelous.

In addition, there is no doubt that it is a method to use for life, to continue to implement it after the treatments have ended, in the confrontations and difficulties in day to day life.

Thank G-d that you merited to help a fellow Jew return to occupy himself with Torah and to pray with joy and peace of mind.

I hope that G-d will bless you and you should continue to merit to help others for many years to come.

Thank you, thank you, and thank you!

 Trauma and Dyslexia

Can you tell about some of the difficult traumas that we have worked through?

Some of my worst traumas have to do with my parents and my growing up, and my struggles that were due to dyslexia and learning disabilities. I can say I had a great many traumas relating to my education and school and the way I was treated there. For me, college for me was a big trauma.

I was still fearful of the traumas that had a gigantic influence on my life. My marriage has not been the most comfortable. My twenty years in Israel were not the best of my life. I have worked through all of these with TAT.

My relationship with my father has gotten exceptionally better. My relationship with people in general has changed as well. I can understand myself and other people a lot better through the work with TAT.

At the start of our sessions, you told me that if you were on a phone call with your father, you went into a rage when you put down the phone!

Exactly. I would be in a total rage; I would feel disoriented and would repeat the conversation in my mind for days. I would exhaust myself just by thinking about it. Today, it is the opposite. We often have pleasant conversations. We have a good relationship. My father is a Holocaust survivor, so he has his own problems. Now I can accept him, understand him, and have a warm relationship with him - and I can deal with him correctly. Moreover, with my wife I can now deal with all the things between us in an appropriate way.

You told me that you were thrown out of the yeshiva soon after your marriage. You had a problem reciting Kiddush and you stopped laying tefillin!

Right. In addition to that, I had a hatred of Hashem yet on the other hand, I felt connected with Him. It was a strong issue. It was a very schizophrenic relationship with Hashem. A love-hate relationship. Yes, He exists and you are dependent on Him, yet I hated Him for the life that I had to live. Now, Baruch Hashem, I lay tefillin again. I am back to davening and I learn once more.

You also told me that in the beginning of your marriage, since your Kiddush was so bad because of your dyslexia, your wife asked the Rav about it. And because of that, you always felt you were before a Beit Din, being judged.

Correct. During those first twenty years of my marriage, saying Kiddush was a big trauma each time over. Now, I do not feel judged anymore when I say Kiddush. Today, I hardly make any mistakes if I need to say a bracha in front of others. Second, if I make a mistake, I correct myself and go on. It’s not a big deal any more and I don’t need to feel that I have failed and that the world is going to collapse. Once I felt that I was a failure in everything. Now, I feel fine and far more secure.

Not long ago you called me after you had been to a Sheva Brachot and you told me, "I am released from the ghost of dyslexia". Right, right. I always felt haunted when I had to say a bracha publicly. Two weeks ago I was honored to have been given one of the Sheva Brachot. Normally I would have been petrified before I said it. This time, I had no fear; I said the bracha loud and clear and without mistakes.

Do you mean that you do not turn words upside down?

That’s right.

Do you mean that you don't turn words around any more? You can read normally now?

That's also true.

I don't turn words around any more. My reading in general has improved. I am far more relaxed, much more confident, much more sure of myself. It may not be my best skill, but it certainly has improved due to the months of therapy here.

You said something like that when you were davened in shul, people could not usually hear you, but suddenly you were davening out loud.

Right. Very often, because of my dyslexia, I was afraid to say the prayers aloud; afraid I would make a mistake. Now I can read more fluently, and I can pray out loud in the synagogue in a reasonably loud voice without the fear that someone will stare at me and laugh at my poor pronunciation or mistakes, and without the feeling of being judged because of my inability to perform.

Are you saying that by working with TAT you find that your dyslexia was connected with trauma?

I would say that a large percentage was due to trauma.

How much of it?

Probably over 90%. With a traumatic connection, there may be a slight neurological or anatomical problem, but all that was far less than the emotional part.

At first, you thought that you could never overcome this.

Yes. I thought this was a permanent handicap and a death sentence. I was born with it, born to a lifetime of captivity, of being a disabled reader and not being able to function in society since I was not able to read - and much of Judaism is based on reading.

So perhaps now you have thoughts of starting a career, of a new start to life, to learn something?

I’m thinking of maybe going to “Ulpan" - after 20 years living in Israel. I was always afraid of that idea because it was a pass/fail situation. Now I look at it differently. At this stage of my life it may not be easy to start learning - because of discipline, and not because of a neurological handicap. I also need to find the time for thinking about a livelihood. I have a wife, children; it's not easy to devote yourself to studies. In general, my enthusiasm has increased, my devotion has increased. The feeling that I can be successful in my life has increased a considerably in the upper 90%. Originally I had thought that I would go to this "TAT" for three sessions, assuming I would disqualify it, that it wasn't worth anything after three sessions. I had to do this for the divorce, to do something to show the Beit Din that I had made some effort towards "shalom bayit" - that was my actual intention in coming. I didn't expect anything to come out of it.

I came here with the idea "Let's get a divorce, and let's get this over with". I very quickly discovered that this TAT was something else, different to what I had thought. Then I decided to continue for about two or three months more, which soon became three to six months. Now I’ve been with you for fifteen months, and now I realize that not only did I need it, but that it was very worthwhile work. I feel it helped me very much.

Thank you for this explanation.

 

 

after the Hebrew the story is also in English

אחרי 20 שנים פסיגולוגיה והפסיכיאטרית קבל עזרה על ידי טאט

היני הסיפור

  

מוכר היטב למערכת הפסיכיאטרית

בראש ובראשונה, אני פונה לאלה שחוו על בשרם ודמם את אי-היכולת של הרפואה הקונבנציונלית בכלל

והפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, בפרט

לענות על הצרכים הבסיסיים של המטופל - שיפור.

אפילו הקלה משמעותית כלשהי במצבם.

(אני כמובן לא מדבר על הרובד התרופתי כמו תרופות אנטי פסיכוטיות, זיקפרסה לדוגמא,

שבהחלט בהרבה מקרים מוציאות את הבן אדם מן הפסיכוזה, אבל כל זה מבחינת לטפל בסימפטומים של המחלה ולא במחלה עצמה).

אל תשכחו שלכל תרופה יש תופעות לוואי

(בדרך כל גם לא אחת. זה יכול להיות מצחיק אם לא היה עצוב שלכמה וכמה תרופות נגד הדכאון יש תופעות לוואי – התגברות מחשבות אובדניות...).

זה מה ששייך לפסיכיאטריה, שבשבילה המטופל הוא שפן נסיונות,

כי בעצם אין דרך אחרת לבדוק עליו את יעילות התרופה כי הרי הכל אינדיבידואלי...

בפסיכולוגיה: אצל הפסיכולוגים, כדי להשיג התקדמות כלשהי, אפשר לשבת שנים על גבי שנים,

כמה פעמים בשבוע, לבזבז ים של זמן ואוקינוס של כסף ו... בנוסף לצרותיך, לקבל גם כן תלות במטפל!

לרוב המחלות של זמנינו (המחלות המאפיינות את זמנינו),

למשל הפרעות למיניהן – של אישיות או של אכילה --  לרפואה אין מה להציע ובכלל.

הסיפור שלי ממש בקיצור:

אני אחד מאלה שכתוב אצלם בתיק הרפואי "מוכר היטב למערכת הפסיכיאטרית".

ואכן, מגיל 15 אני התחלתי את ההכרות שלי איתה. מאז עברו מעל 20 שנה. מאחוריי כ-14 (!) אישפוזים (מלאים),

הארוך בהם למשך 9 חודשים, נסיונות אובדניים, אינספור צלקות על גופי...

ומה שיש להם להגיד זה, "יש לך מזל שעברת את גיל 30. אחרי גיל 30 יותר קל..." הם אומרים...

אני לא כל כך יודע על מה הם מדברים כי התאשפזתי לפחות פעמיים מאז גיל 30.

הייתי גם במערכת שיקום לא הכי טובה... אבל אחת הטובות בארץ.

הייתי שם שנתיים ו... מקסימום רכשתי כמה חברים טובים (!)

האנשים היחידים מתוך המערכת הפסיכולוגית/פסיכיאטרית שאיכשהו עזרו לי –

אלה היו אנשים שפשוט היה להם איכפת ממני. האיכפתיות שלהם עזרה לי.

אני לא רואה יותר מדי קשר בין איכפתיות לפסיכולוגיה; לרוב אפילו ההפך.

לרוב מוחלט של הפסיכולוגים שפגשתי כל מה שהיה להם להגיד זה "מה אתה חושב על זה? מה אתה מרגיש?

אנחנו מצטערים שאתה מרגיש ככה." בשביל הדברים כאלה צריך פסיכולוגים? ו"טיפול"

שמגיע עד ל-600 ש"ח לשעה? אני בספק.

כבר לאחר הפגישה הראשונה שלי עם אליעזר הרגשתי הקלה,

ויותר מזה, תקווה. תקווה שמזמן, מזמן הלכה לה לאיבוד...

לאחר עוד כמה פגישות לא רק שהרגשתי בן אדם אחר,

אלא גם ראיתי את עצמי ואת העולם אחרת – יותר הבנתי את שניהם.

אני בן אדם אחר. אני בריא.

הבחירה היא ביד האדם – תבואו לאליעזר!

תבחרו בחיים!

תודה אליעזר

 

 

 

 

 

 

  

 

 After 20 years of psychologist and psychiatrists he changed his life with TAT

read the story:  

 

 

 

From Difficult Psychiatric condition to Sanity

First of all I would like to address those of you who have had the bitter experience of the lack of ability on the part of conventional medicine, and especially psychology and psychiatry, to answer patients’ needs; meaning to help improve their conditions even the slightest relief  (I am not talking about the large amounts of anti-psychotic medications, for example Zyprexa which in many instances definitely release the patient from his psychosis, but treats only the symptoms and not the illness itself).

You should not forget that every medication has its side effects (usually more than one). It would be funny if it were not so sad that one of the side effects of quite a few of the medications for depression is the contemplation of suicide…

Therefore, in psychiatry, the patient is his own guinea pig since the effect of the medication differs among individuals.

Regarding psychology: in order to reach any kind of progress, one has to undergo years upon years of visits, a few times a week and to waste a ton of time and bags of money – and in addition to your previous troubles, you become dependent upon your therapist.

Medicine has nothing to offer most of our present-day afflictions, may they be eating disorders or personal problems.

I would like to relate my story: I am one of those in whose medical chart it is written, “Well known in the psychiatric ward”. I began my acquaintanceship with the psychiatric ward at the age of fifteen. That was over twenty years ago. My history has recorded approximately fourteen (full) hospitalizations, the longest being for nine months…suicide attempts, innumerable scars on my body… and what do they have to say about it? “You are fortunate that you’ve passed your thirtieth birthday. It gets easier now.” I really don’t know what they are talking about because I have been hospitalized more than twice since my thirtieth birthday.

I was also in rehabilitation – not the best institution in the country but certainly one of the better ones. I was there for two years, and the best part was that I made a few good friends.

The only people within the system (psychology and psychiatry) who were of any help were those who cared about me. Their caring helped. I can’t see much connection between caring and psychology. The majority of psychologists who I have met usually say, “And how do you feel?” “What do you think about that?” “We are sorry that you feel this way” Is that what we need psychologists for? Moreover, the “treatment” can cost up to IS 600 per hour.

After the first meeting with Eliezer Spetter I already felt some relief, and even more so – hope. Hope that I had lost so long ago.

After a few more meetings, not only did I feel like a different person, I also saw and understood myself and the world differently.

I am a different person. I am healthy.

The choice is in one’s hands. Please choose life and contact Eliezer.

Thank you Eliezer.

After the Hebrew you can read the article in English

אין מצב משפחתי שאתה לא יכול להפוך עם TAT.היני הספור

לא מצליחה להיות מאושרת,

 

לא היה לי קשר עם אמא שלי

ואני פוחדת מאבא שלי.

לאליעזר היקר!

באתי אליך כי רציתי לעזור לעצמי. החיים שלי לא זרמו, כל כמה זמן היה משהו שגורם לי לבכות. לא הייתי מצליחה לשמוח באמת, אני מוקפת בהרבה אנשים אוהבים והייתי מרגישה בודדה. לא הייתי בקשר עם אמא שלי ואני זוכרת שאמרתי לך שאני גם לא צריכה איתה קשר ולא רוצה, ואין מצב שיהיה. פחדתי מאבא שלי, הייתה לי בעיה רפואית שלא הסכמתי להשלים איתה. הייתה לי תלות באנשים ולא הייתי לגמרי בטוחה בעצמי. כל הדברים האלה לקחו ממני את השמחה והביאו אותי לבכי ותסכול הרבה פעמים...

ואז הקב"ה זיכה אותי להכיר אותך ואת TAT. כשבאתי אליך בהתחלה, אמרתי לך שאני לא יודעת מה יש לי ולמה החיים שלי לא זורמים ולמה לא שמח לי, וביחד אתך הצלחתי להגיע לשמחה ולצאת מהעצב. היום אני בקשר עם אמא ואבא שלי – מה שלא האמנתי שיקרה, ואני בטוחה שיש לי משפחה אוהבת, ואני אוהבת אותם וטוב לי איתם. הצלחתי להשלים עם מה שאני עם הרבה בטחון עצמי. הגעתי למצב של רוגע ושמחה.

בכל מהלך הפגישות שלנו, הייתי צריכה לצבוט את עצמי בכדי לראות שאני חיה במציאות ואני זאת שמרגישה את כל ההרגשות הטובות. כל הזמן לא הפסקתי להתפעל מ-TAT. אני ממש מוקסמת ממנה עד עכשיו. שיטה מהירה שלא מצריכה לפתוח ספורים ישנים וכואבים

 

, והכי חשוב זה שרואים תוצאות טובות ומהר.

החיים שלי השתנו. אני שמחה שהקב"ה זיכה אותי להכיר אותך ואת שיטתך. אתה ממש בשליחות להציל נפשות בעם יש

ראל. שתמיד יהיו לך סיעתא דשמיא והצלחה בכל. נחת מכל הילדים ורק טוב.

אילו פי מלא שירה כים... איני מספיקה להודות!

תודה גדולה,

מעריכה.

There is no family situation that can not be changed with TAT .Read the story:

I Couldn’t be Truly Happy:

I had no contact with my mother

and I was scared of my father

Dear Eliezer,

I came to you because I wanted to help myself. My life wasn’t flowing. Every so often, something would make me cry. I couldn’t be truly happy. I am surrounded by people who love me, yet I felt alone. I had no contact with my mother, and I remember telling you that I don’t need any contact with her, that I don’t want it and that there is no way that I can have contact with her. I was scared of my father, and I suffered from a medical problem that I could not come to terms with. I was dependent on others, and was never completely sure of myself. All these took from my joie de vivre and often caused me frustration.

And then G-d allowed me to me you and TAT. When I first came to you, I said that I didn’t know what was wrong, why my life wasn’t flowing and why I wasn’t happy, and together with your help, I managed to do away with the sadness and found happiness.

Today, I am in contact with both my mother and my father – something I could never have imagined, and I am sure that I have a loving family, I love them and I am happy with them. I am happy with who I am, I have self-confidence, and I have reached a stage of happiness and tranquility.

During our meetings, I had to pinch myself to make sure I was living in reality, that it was really me who felt so good. During the whole time, I could not stop being amazed. I am absolutely enchanted by TAT; it is a technique in which one does not need to return to old, painful stories, and, most importantly, one can see results very quickly.

My life has changed. I am happy that G-d enabled me to meet you and find out about your technique. You are an emissary with the objective of saving Jewish souls.

I wish you all success and that G-d be with you always.

Thank you so much.

I am truly grateful.

 

 

 

After the Hebrew you find the English

היני איזה סיפור שמלמד איך לשנות את העופי או את האישיות

 

בעיה עם הביטחון העצמי והלחוץ

בס"ד

היגעתי למסקנה שיש משהו שבולם אותי מלהצליח מתוך בחינה חוזרת של הראיונות שעברתי והשנים האחרונות בחיי המקצועיים והמשפחתיים היגעתי למסקנה שיש לי בעיה עם הביטחון העצמי, כתוצאה מכך הייתי לחוץ ביותר. לאחר ששוחחתי עם אישתי בענין היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אך אני האדם הלחוץ ביותר שהיא מכירה.

נודע לה על אליעזר שמטפל גם בתחום הזה.

תוצאות:

אני הייתי כפוף ולחוץ, ולאחר הפגישה הראשונה יצאתי זקוף ומשוחרר.

לאחר ארבע פגישות, הייתה לי עבודה חדשה.

לאחר מספר טיפולים מדדו לי לחץ דם והתוצאה: כבר 12 שנה לא הייתה לי תוצאה כל כך נמוכה.

אני אדם יותר פתוח- פחות מרוכז בעצמי ומסוגל לקבל ביקורת ומסוגל להבין יותר את האחר.

אני מבטא את עצמי בצורה יותר ברורה.

יש בידי כלים בסיסיים לטפל בעצמי.

לסיכום, הפניה לטיפול הוא השקעה בכישורים בין אישיים, השקעה בבריאות. ויש לה השלכה על כל אפיקי החיים.

תודה לה' ותודה לאליעזר על הכלי לתיקון השגיאות החמורות שנעשו בעבר.

 

 

People many times say that stress and self confidence is a part of the personality. Put I have the experience that also that can be changed ,please read

Pressures & Self Confidence

 

I reached the conclusion that something was preventing me from succeeding.

Through a self-examination of the job interviews I had had in the past few years in my occupational and family life, I reached the conclusion that I had a problem with my self-confidence. As a result, I was overly pressured. After discussing the subject with my wife, she said that she loved

me, but I was the most stressed person she knew.'

I found out that Eliezer deals with this area, too.

The results:

I was bent over and stressed and after the first meeting, I left upright and unburdened.

After four meetings, I had a new job.

After a number of meetings, I had my blood pressure tested. The results: I hadn ' t had such low blood pressure in 12 years !

I am more open now- less concentrated on myself ,willing to accept criticism and capable of understanding other people more easily. I express myself ,more clearly. I have learned basic tools to help myself.

In conclusion, the turn to treatment was an investment in interpersonal skills and in health. And it has repercussions on all aspects of life.

My thanks to G-d and to Eliezer for the tool to the rectification of the serious mistakes that were made in the past.

 

 

הכל אפשרי

היני הסיפור

English after the Hebrew

קושי למצוא שידוך

 

שלום וברכה!

רציתי להודות לך מאוד על הטיפולים המסורים שקיבלתי אצלך. הייתי במצב אישי מאוד קשה. סבלתי מפחד מגברים בגלל אחותי שהתגרשה, פחד מנשואים, בגלל הדברים ששמעתי מאחותי שהייתה מדברת איתי כל הזמן על הנושא הזה והציגה לי אותו באופן מאוד שלילי, עד כדי כך שהייתי במצב שלא רציתי להתחתן, פשוט כך: לא רציתי לשמוע משידוכים!

 מאת הקב"ה שמעתי על  אליעזר ספטר והתחלתי ללכת לטיפול. בהתחלה היה מאוד קשה, בטיפולים הראשונים כל הזמן בכיתי ובכיתי, כל הטראומות השליליות פשוט יצאו...
לאחר כחודשיים הרגשתי פשוט מקסים ושבועיים לאחר מכן יצאתי לפגישה עם בחור מאוד טוב, שכיום הוא בעלי.
לאחר חודשיים התחתנתי והיום אני מאוד מאוד מאושרת, שמחה, ואוהבת את בעלי.
היום בזכות אליעזר אני נשואה!
ד"ר אליעזר! היית פשוט שליח טוב, מלאך גואל להציל אותי מהמצב הקשה שהייתי בו.
אני ממליצה בחום לכל מי שיש לו בעיה, טראומה או פחד שייגש בדחיפות לאליעזר, ושיעשה טיפול.

אליעזר מוציא מהגוף מהנשמה ומהנפש את כל הבעיות הטראומות והפחדים שיש בעולם.
אני שוב ושוב רוצה להודות לך על כל הטיפולים המסורים והתומכים שעשית לי, תודה רבה!
היום ב"ה אני נשואה בזכותך, ומאושרת מאוד מאוד מאוד- חיי הנישואין הם חיים טובים ומאושרים עם המון אהבה והבנה.
תודה רבה רבה וישר- כח גדול בשמי ובשם בעלי..
הקב"ה יברך אותך בכל הברכות שכתובות בתורה!

Everything is possible

read the story

Difficulty Finding a mate (shidduch)

I wanted to thank you very much for the dedicated treatment that I received from you. I was in a very serious personal crisis. I suffered from fear from men due to my sister's divorce. Fear of marriage because of the things that I heard from her; my sister talked to me all the time about marriage and presented such a very negative picture that I did not want to contemplate marriage myself. I simply refused to go out and refused all matches offered!

With G-d's help I heard about Mr Eliezer Spetter and began to go for treatment. In the beginning, it was very difficult and during the first treatments I just cried and cried. All the traumas and negativity unearthed freely. After two months, I felt wonderful and two weeks later I went out on a date with a wonderful man.

Two months later we were married and I am very, very happy and love my husband very much.Today, thanks to TAT, I'm married!

Mr Spetter, you were simply a saving angel who got me out of the difficult position I was in.

I warmly recommend that anyone who has some kind of problem, a trauma or fear should immediately turn to you,  Mr Spetter, for treatment.

With the help of TAT  all the problems and traumas in the world are taken out of the body and the soul.

I want to thank you over and over again for the dedicated treatment and support that you gave me. Thank you!!

Thank you very much and congratulations both from me and my husband.

G-d bless you with all the blessings written in the Torah!

After the Hebrew the article is in English

ביצוע טאט העניק לי מודעות רבה, והיום אני "שומעת" "קולות" שונים בראשי. כך אני יכולה לברר את אמינותם ולשנותם במידת הצורך.

 

 

עד שהתחלתי לבצעTAT , לא ידעתי כמה אמונות מוטעות מרפרפות בראשי בלי שאשים אליהן לב. 

 

 

 

לתרפיסט נדרשו הסברים רבים עד שהבנתי את רעיון האמונות המוטעות, ונדרשו עוד יותר הסברים עד שהסכמתי איתו.

במקום להסביר, הבה אתן דוגמה.

הייתי בשלבים מתקדמים של הריוני, והתרפיסט שאל אותי על מה אני רוצה לעבוד בקשר ללידה. לא הייתי צריכה לחשוב הרבה. חששתי מאד מהכאבים שמהם סבלתי בהנקה בימים הראשונים לאחר לידת ילדיי הקודמים. ההתכווצויות שנועדו לכווץ את הרחם חזרה לצורתו המקורית רחוקות הן מלהיות נעימות, כפי שיודעות כל האמהות שחוו אותן. מראה האמהות המניקות שמעוותות את פניהן מפאת הכאבים, מראה קבוע הוא בחדרי ההנקה.  כל-כך עז הוא הכאב שיש שנוטלות משכך כאבים לפני ההנקה.

כאשר סיפרתי זאת לתרפיסט הוא קרא בקול, "אבל זאת אמונה מוטעית!". "אבל זה אמת."  השבתי, "שְאל כל אם, ובמיוחד אלה שעברו לידות רבות.  יגידו לך שזאת עובדה.  כל רופא יסביר לך זאת." אך התרפיסט התעקש שזאת אמונה מוטעית. היא אינה אמת לאמיתה. רק ה', והוא בלבדו, הוא האמת האבסולוטית! לכל אמת ולכל סטטיסטיקה יש יוצאים מן הכלל. אנו שומעים דברים, וכביכול מזמינים אותם להתרחש. הדבר דומה לנבואות שלקראתן אנו מזהירים הורים בגידול צאצאיהם והן בכל זאת מתגשמות.

מאחר ש"ניצחון הרוח" הוא אינו ביטוי בלבד אלא מציאות בתוך המוח האנושי, למחשבותנו ולאמונות שלנו על החיים ועל עצמנו יש השפעה גדולה על כולנו.

בכל מקרה, בויכוח החוזר בינינו, הוא הציע שפשוט נעבוד על הסוגיה.  וכך היה.

אומרים שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. אני יכולה באמת להעיד שהייתה זאת הפעם הראשונה שבה לא סבלתי מהתכווצויות אחרי הלידה.  האם היו לי התכווצויות? כן, היו. אך לא סבלתי מהם.  אסביר לכם את פשר הדבר. הפעם, תודות ל-TATהייתה זאת חוויה שונה לחלוטין. בכל פעם שהנקתי, וההורמון המופרש עם החלב בעת ההנקה כיווץ את הרחם, רציתי לצעוק, "יש!  ההורמונים פועלים, יהיה לי חלב והרחם שלי מתכווץ חזרה למקומו."

אם כן, חשתי את הכאב אך הוא לא היה כאב שלילי אלא חיובי בהחלט. גם לא נלחמתי נגד ההרגשה, אלא קבלתי אותה כמעט בברכה. נוסף על כך, מכיוון שראיתי את הכאב באור חיובי, לא העמסתי עליו את כל האסוציאציות של כאב ושל פחד שהיו גורמים לי לעוד יותר כאב מאשר לתחושה הממשית של השריר המתכווץ.

הדבר דומה מאד לשיטת הלידה השוויצרית שבה מלמדים את המיילדת לתרגם את תחושת התכווצויות הרחם לא ככאב ממנו צריך לברוח, אלא כתחושה מבורכת שאיתה אפשר לפעול.

ניסיון זה מהחיים הוכיח לי בבירור שהפתרון נמצא במוח. אנו מקשים על עצמנו בגלל המחשבות המוטעות. תפיסה זו מוכרת כיום גם ברפואה הקונבנציונאלית בשם מחלה פסיכוסומאטית. מחלות הנראות מדומות, אך לחולה יש כאב פיזי ממשי אף על פי שפיזית הכול כשורה. הכאב נובע מגירוי במוח החולה. עם זאת, הרפואה הקונבנציונאלית מודה שמחלות מסוימות נגרמות -- חלקית או לחלוטין -- מלחץ או מפחדים. זאת אומרת שלחוסר איזון ברגשות האדם ובמחשבותיו יכול להיות השפעה ישירה על בריאותו הפיזית, דוגמת לחץ דם גבוה, מחלות לב או סרטן.

לפני כמה ימים שוב ראיתי בבירור איך מוחנו גורם לצרות. הלכתי לדואר בתקווה שהפקיד יוכל לבדוק בעזרת המחשב כמה פרטים של פעילות בנקאית. הוא לא הצליח למצוא את המידע שביקשתי. בזמן שיצאתי מבית הדואר שמתי לב לכאב ראש. הבנתי מיד שכאב הראש נגרם מכעסי בבית הדואר.  בצעתי TATמהיר ואמרתי לעצמי ש"אפילו אם דברים לא מסתדרים כפי שאני רוצה, אין לי צורך בכאב ראש".  כאשר בצעתי את ה-TATהתפעלתי להרגיש איך כאב הראש חולף.

כמה ימים מאוחר יתר גיליתי גילוי נוסף. אין אנו מודעים לכמות המחשבות המוטעות הטמונות בנו. במשך הילדות אנו סופגים את כל המידע על החיים כפי שסופג הספוג מים. לילדים אין היכולת לנתח או לבקר את המידע שהם סופגים, אלא הם רושמים אותו כעובדות אמיתיות, והמידע מאוכסן במגירות התחתונות של מוחנו, בתת-המודע.  מאוחר יותר בחיינו, אנו מגיבים למצבים בהתבסס על מה שמאוכסן במוחנו. אביא שוב דוגמה אישית.

לפני כמה זמן היה לי יום ששי עמוס ביותר, יום שבו עמדתי על רגליי במשך יום שלם.  לאחר הדלקת נרות השבת, נפלתי לכסא ושמתי לב לכאבי רגליים. אמרתי לעצמי," אין פלא, עמדת על רגלייך במשך כל היום, ועוד עם עודף משקל".  "רק רגע", תהיתי ביני לבין עצמי, " זאת אמונה מוטעית.  אנשים רבים עומדים על רגליהם במשך יום שלם, ורבים סובלים מעודף משקל אף הם, אך רגליהם לא כואבות."

חייבת להיות כאן אמונה מוטעית. בצעתי TATומה הופיע? פתאום ראיתי בנבכי מוחי את אימי קושרת נעלי בריאות מיוחדות לקראת שעות רבות של עמידה וניקיונות לפסח – והיא הייתה בעלת משקל עודף.  הנה זה. למרות שאמי אף פעם לא אמרה דבר בכיוון הזה, רק לראות אותה נועלת את הנעליים הזכירה בזיכרון הילדה שעמידה לזמן ארוך יכולה לגרום לכאבי רגליים. לאחר שסיימתי את ה-TATשמתי לב, להפתעתי, שרגליי הפסיקו לכאוב.  מדהים באמת.

הרשימה ארוכה מאד. כיום, בעזרת תרופות פלצבו, ייסד עולם הרפואה סטטיסטיקות מרשימות שמוכיחות את המושג "ניצחון הרוח".

לאדם היודע שהוא אינו קרבן הנסיבות יש תחושת כוח. הוא יכול להתמודד בצורה חיובית עם כל ניסיון שמציב בפניו הקב"ה.  הכול תלוי בתגובתו, ולכן עליו לבדוק את מוחו ולוודא שהוא אכן רואה את החיים בדרך הנכונה.

בהצלחה!

 

אמונה בה' או באמונות מוטעות?

Till I started doing TAT I never realized how many erroneous beliefs would be flitting through my mind without my even realizing it. Doing TAT did give me a lot of awareness and I do “hear” now a lot of the “voices” that pop up in my head. Thus I can now question their validity and if necessary change them

Do you believe in HaShem

or in your

Erroneous Beliefs?

 

 

 

It took the therapist quite some explaining till I fully understood and even more explaining till I agreed with this whole idea of erroneous beliefs.

 

Instead of explaining much let me give you an example.

 

I was in the advanced stage of pregnancy when he asked me what I wanted to work on in connection with birth giving. I didn’t have to think much as I was afraid of the after birth pangs awaiting me as I had suffered through unpleasant nursing sessions the first days after birth with my previous children. As every mother of a few children knows and possibly has experienced, the contractions after birth, which are there to contract the womb back into its original shape, are far from pleasant. It is a common sight in the nursing room to see the nursing mothers grimacing over the stomach ache they experience while they nurse their babies. Some mothers as a rule take some Acamol before the nursing as they find those contractions so difficult to bear.

 

As I was telling the therapist the above he exclaimed: That’s an erroneous belief! But it is true, I countered, ask any mother expecially one who has gone through several births and they will tell you that it is a fact. Any doctor will explain it to you. However, my therapist kept insisting that it is an erroneous belief. It is not an absolute truth. Only HaShem is an Absolute Truth! Any truth or statistics have exceptions. The thing is that because we have heard about things we, so to speak, invite them to happen to us. The same idea as the self-fullfilling prophecies that parents are cautioned about with the upbringing of their children.

 

Since “mind over matter” is not just a saying but a very true reality of the human psyche, the thoughts and beliefs we have of ourselves and life make a tremendous impact on us.

 

In any case as we kept arguing back and forth, he suggested, let’s just work on it. And so we did.

 

Well, seeing is believing as they say. I can truly say that this time for the first time I didn’t suffer from after birth pangs. Did I have them? Yes I did, but I didn’t suffer from them! Let me explain what I mean. This time thanks to the TAT I did I had a totally different experience. Every time when I sat down to nurse and the nursing hormone that contracts the milk ducts and gets the milk flowing, started also contracting the stomach I felt like shouting, “hurray, the hormones work, and I will have milk and my womb shrinks nicely back into shape”.

 

So I did feel the sensation but it was entirely positive and not negative. Neither did I fight the sensation but almost welcomed it. Besides all of that since I saw it positively I didn’t pile on top of the pain all previous associations of pain and fear and what not, which then would have made me feel even more pain than the actual sensation of the contracting muscle.

 

It is really very much the idea of the Swiss method of birthing where they teach the mothers-to-be to interpret the sensation of the stomach contractions not as pain from which we try to flee but rather a sensation we welcome and work along with.

 

That real life example showed me very clearly that it is all in the mind. We make life so hard for us because of all these erroneous beliefs. This concept is known nowadays in the conventional medicine too, as they call it psychosomatic illnesses. Illnesses that seem imagined but where the patient has an actual physical pain eventhough everything is physically alright. It is triggered by his mind. Besides that conventional medicine admits that certain deceases are causes partly or mainly from stresses or fears etc. i.e. that inbalances of the emotions and thoughts of man can have a direct influence on his physical wellbeing, what with high bloodpressure, heart deceases, cancer.

 

I had another clear episode the other day about how our mind causes us trouble. I went to the post office in the hope that the clerk would be able to look up some details of a banking transaction for me on his computer. She didn’t manage to provide me with the information I needed. As I exited the post office I suddenly noticed that I had a headache. I right away understood that it had been caused by the annoyance in the post office. I then made a quick TAT on that telling myself “even if things don’t work out the way I want to, I don’t need to have a headache” . As I was doing the TAT I watched in fascination how the headache disappeared.

 

A few days later I had another revelation. We don’t realize how packed we are with erroneous beliefs. As children we suck in all the information about life taking it in like a sponge. Being children we don’t have the capacity to critically analyze all the information we take in. We just record it as true facts and it is put into the backdrawers of our minds, the subconscious. Later on in life we react to situations based on what is stored in our minds. Let me give you again a personal example.

 

The other week I had a very busy Friday, where I stood on my feet the entire day. After candle lighting I plopped into a chair and noticed how my feet ached. I told myself, no wonder standing on your feet the whole day and with overweight to boot. Oh, wait a minute, I told myself, that is an erroneous belief. There are plenty of people who stand on their feet the whole day and many of them are overweight too and their feet don’t ache.

 

So there must be an erroneous belief sitting somewhere. So I made a TAT and what popped up? I suddenly saw in my mind my mother tying on such special health shoes in preparation for many hours of standing on her feet with pessach cleaning, and she was an overweight lady. So there it goes. Eventhough my mother never had said anything in this vain, just seeing her putting on those health shoes recorded in my child’s mind that standing on one’s feet a long time, especially when overweight can cause feet to ache. Once I had finished that set of TAT I realized to my surprise that my feet had stopped aching!! Amazing indeed.

 

The list goes on and on. Nowadays, medicine has established impressive statistics with placebo medicines which prove the idea of mind over matter.

 

It gives the person the feeling of power to know that he is no victim of circumstances. Whatever HaShem puts for him in his life he can deal with in a positive way it just all depends how he will react to it and for that he has to check his mind if he perceives life in the correct way.

 

Behatzlacha!

Your Beliefs and Hashem