TAT and Preparation for Pregnancy and Birth TAT has proven itself the best preparation for birth and pregnancy. Why? Because women have all kind of beliefs, opinions, fantasies and thoughts on how the pregnancy and birth are going to be. And how we believe, think or fantasize is exactly how the pregnancy and the childbirth are going to be. The same goes for those women who have suffered from trauma during childbirth and those who have a lot of anxieties and fears about the pregnancy and birth. Sometimes, this is also connected with your own birth and your mother’s birthing experience. I have heard from many women that childbirth and TAT go together; that they are inseparable; that it is necessary to prepare oneself with the help of TAT. Below are two stories from women who underwent TAT as preparation for childbirth. In the advanced stage of pregnancy I was in the advanced stage of pregnancy when he asked if their was anything on which I wanted to work in connection with childbirth. Since I had suffered through unpleasant nursing sessions the first days after birth with my previous children, I didn’t have to think much: I was afraid of the after-birth contractions awaiting me. As every mother of children knows, and has possibly experienced, the contractions after birth, which shrink the womb back into its original size, are far from pleasant. It is common to see the nursing mothers grimacing from the pain they feel in the lower abdomen while they nurse their babies. Some mothers regularly take pain medication before nursing as they find those contractions so difficult to bear. As I was telling the therapist all the above he exclaimed: “That’s an erroneous belief!” “Nevertheless, it is true,” I countered, “ask any mother, especially one who has gone through several births, and she will tell you that it is a fact. Any doctor will explain it to you.” My therapist, however, kept insisting that this is an erroneous belief. It is not an absolute truth. Only HaShem is an Absolute Truth! All truth or statistics have exceptions. It is because we have heard about things we, so to speak, invite them to happen to us. This idea is similar to the self-fulfilling prophecies that parents are cautioned about with the upbringing of their children. Since “mind over matter” is not just a saying but a very true reality of the human psyche, the thoughts and beliefs we have of ourselves and our lives make a tremendous impact on us. In any case, as we kept arguing back and forth, he suggested, let’s just work on it. So we did. Well, seeing is believing as they say. I can truly say that after this birth I didn’t suffer from the post-natal contractions. Did I have them? Yes, I did, but I didn’t suffer from them! Let me explain what I mean. This time, thanks to the TAT I had done, I had a totally different experience. Whenever I sat down to nurse, and the nursing hormone that contracts the milk ducts and gets the milk flowing also contracted the uterus, I felt like shouting, “Hurray, the hormones work, I will have milk and my womb is shrinking nicely back into shape”. So I did feel the sensation but it was entirely positive and not negative. Not only did I not fight the sensation but I almost welcomed it. In addition, since I saw it positively I didn’t pile all previous associations of pain and fear etcetera on top of any pain that I may have had, since that would have made me feel even more pain than the actual sensation of the contracting muscle. This is really very much the idea of the Swiss method of birthing where they teach the mothers-to-be to interpret the sensation of the stomach contractions not as pain from which we try to flee, but rather a sensation that which we welcome and with which we can work. This real-life example showed me very clearly that it is all in the mind. We make life so hard for ourselves because of all these erroneous beliefs. This concept is recognized nowadays in conventional medicine as well: they call it psychosomatic illnesses -- illnesses that seem imagined but where the patient has an actual physical pain even though everything is physically alright. Psychosomatic pain is triggered by the patient’s mind. Additionally, conventional medicine admits that certain diseases are caused partly or mainly from stresses or fears etc. That is, imbalances of the emotions and thoughts of man can have a direct influence on his physical well-being, causing high blood pressure, heart disease and cancer. TAT and the Birth of my Fifth child Happily, we had a baby boy on Tuesday 9 Tevet, at 7:03 a.m. The contractions began in the night, at approximately 11:00 p.m. They were light contractions, every 15-20 minutes. I thought that this would stop at some point, and I prepared for sleep, knowing that I needed to pay attention to the clock. I awoke intermittently, and noted when I was wakening, breathing, and returning to sleep. I watched the clock and saw that the contractions were arriving every few minutes (four, five or seven minutes apart). At around 5:00 a.m. we left for Yerushalayim, and arrived before six o’clock. The birth progressed rapidly. I breathed deep breaths. I didn’t suffer during the contractions. Only with the last contractions, which were at the point of eight centimeters dilation, when I had no chance to rest, did I feel pain, but this lasted for only several minutes. I arrived at the hospital, and after two pushes, the baby was out. Meanwhile, the midwives had discovered that I was in active labor after two cesarean births, and became anxious. I, however, remained totally calm, and didn’t understand what all the full was all about. Since I was bleeding heavily, I was taken to the operating room for revision (cleaning of uterus in order to check that there is no endometrial tearing). The hospital had me sign an agreement for surgery, emphasizing that if G-d forbid they found tearing, the uterus would need immediate removal. I remember telling them that all is well, and that the uterus was intact. I was in a state of internal peace that didn’t let me be pressured from without. (Afterwards, I remembered that after my other births I had bled copiously, so it was normal for me and not a result of the surgeries. Another thing that calmed the doctors was my high hemoglobin level). It was plain and clear to me that I would have a regular birth and not a C-section. The labor passed so quickly (there wasn’t even time for an epidural), and so easily, that I had a hard time believing that I had already given birth. This was the first birth out of the five that I have undergone, where I was calm. Even the stress of those around me didn’t affect me - and they were very stressed! I had a normal birth after two cesarean births. I arrived physically and psychologically prepared for a regular birth. I didn’t consider the possibility of another cesarean, even though it is usual after two operations to birth only through surgery. Regarding an epidural - there is nothing to say. Everything happened so swiftly that it was unnecessary, and I even forgot about that particular possibility. I think that this birth was so quick and easy because of the work I did with TAT that gave me the feeling of preparedness, the knowledge of what I should do, and the calm that I felt. It all happened so quickly that I couldn’t believe that I was already “after”. I thank G-d that He heard my prayers for a regular, easy and swift birth with the help of TAT, and that He sent me the right emissaries at the right time, to help me prepare for this birth. TAT, הריון והכנה ללידה TAT הוכיחה כי היא ההכנה הטובה ביותר להריון וללידה. מדוע? כי לנו, הנשים, יש אמונות שונות, דעות, חלומות ומחשבות על מהלך ההריון והלידה. והאופן שבו אנו מאמינות, חושבות או מדמיינות משקפת בדיוק את פני ההריון והלידה. הדבר נכון גם אצל נשים אשר סבלו מטראומה במהלך הלידה וגם אצל אלו שלהן פחדים וחרדות על אודות הריון ולידה. לפעמים הדבר קשר גם ללידתך שלך ולחויית הלידה של אמך. שמעתי מנשים רבות שלידה ו-TAT הולכים יחד, שהם שלובים אחד בשני, שחשוב להתכונן ללידה בעזרת TAT. להלן שני סיפורים מפי נשים שהתכוננו ללידה באמצעות TAT: כאבים בהנקה בימים ראשונים הייתי בשלבים מתקדמים של הריוני, והתרפיסט שאל אותי על מה אני רוצה לעבוד בקשר ללידה. לא הייתי צריכה לחשוב הרבה. חששתי מאד מהכאבים שמהם סבלתי בזמן ההנקה בימים הראשונים לאחר לידת ילדיי הקודמים. כפי שיודעות כל האמהות שחוו אותן, ההתכווצויות שנועדו לכווץ את הרחם לצורתו המקורית רחוקות הן מלהיות נעימות. מראה האמהות המניקות שמעוותות את פניהן מפאת הכאבים, מראה קבוע הוא בחדרי ההנקה. כל-כך עז הוא הכאב שיש שנוטלות משכך כאבים לפני ההנקה. כאשר סיפרתי זאת לתרפיסט הוא קרא בקול, "אבל זאת אמונה מוטעית!". "אבל זה אמת." השבתי, "שְאל כל אם, ובמיוחד אלה שעברו לידות רבות. יגידו לך שזאת עובדה. כל רופא יסביר לך זאת." אך התרפיסט התעקש שזאת אמונה מוטעית. היא אינה אמת לאמיתה. רק ה', והוא בלבדו, הוא האמת האבסולוטית! לכל אמת ולכל סטטיסטיקה יש יוצאים מן הכלל. אנו שומעים דברים, וכביכול מזמינים אותם להתרחש. הדבר דומה לנבואות שלקראתן אנו מזהירים הורים בגידול צאצאיהם והן בכל זאת מתגשמות. מאחר ש"ניצחון הרוח" הוא אינו ביטוי בלבד, אלא מציאות בתוך המוח האנושי, למחשבותינו ולאמונות שלנו על אודות החיים ועל עצמנו יש השפעה גדולה. בכל מקרה, בויכוח החוזר בינינו, הוא הציע שפשוט נעבוד על הסוגיה. וכך היה. אומרים "טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים". אני יכולה באמת להעיד שהייתה זאת הפעם הראשונה שבה לא סבלתי מהתכווצויות אחרי הלידה. האם היו לי התכווצויות? כן, היו. אך לא סבלתי מהם. אסביר לכם את פשר הדבר. הפעם, תודות ל-TATהייתה זאת חוויה שונה לחלוטין. בכל פעם שהנקתי, וההורמון המופרש עם החלב בעת ההנקה כיווץ את הרחם, רציתי לצעוק, "יש! ההורמונים פועלים, יהיה לי חלב והרחם שלי מתכווץ חזרה למקומו." אם כן, חשתי את הכאב אך הוא לא היה כאב שלילי, אלא חיובי בהחלט. גם לא נלחמתי נגד ההרגשה, אלא קבלתי אותה כמעט בברכה. נוסף על כך, מכיוון שראיתי את הכאב באור חיובי, לא העמסתי עליו את כל האסוציאציות של כאב ושל פחד שהיו גורמים לי לעוד יותר כאב ולא לתחושה הממשית של השריר המתכווץ. הדבר דומה מאד לשיטת הלידה השוויצרית שבה מלמדים את המיילדת לתרגם את תחושת התכווצויות הרחם לא ככאב שממנו צריך לברוח, אלא כתחושה מבורכת שאיתה אפשר לפעול. ניסיון זה מהחיים הוכיח לי בבירור שהפתרון נמצא במוח. אנו מקשים על עצמנו בגלל המחשבות המוטעות. תפיסה זו מוכרת כיום גם ברפואה הקונבנציונאלית בשם מחלה פסיכוסומאטית. מחלות הנראות מדומות, אך לחולה יש כאב פיזי ממשי אף על פי שפיזית הכול כשורה. הכאב נובע מגירוי במוח החולה. עם זאת, הרפואה הקונבנציונאלית מודה שמחלות מסוימות נגרמות -- חלקית או לחלוטין -- מלחץ או מפחדים. זאת אומרת שלחוסר איזון ברגשות האדם ובמחשבותיו יכול להיות השפעה ישירה על בריאותו הפיזית, דוגמת לחץ דם גבוה, מחלות לב או סרטן. TAT ולידה בשעה טובה נולד לנו בן ביום שלישי ט' בטבת (בשעה 7:03 בבוקר).הצירים התחילו בלילה, בערך בשעה 23:00. אלה היו צירים קלים, כל 15-20 דק'. חשבתי שזה יפסק באיזשהו שלב והתארגנתי לשינה, בידיעה שצריך לשים לב לשעון. התעוררתי מדי פעם, ושמתי לב שאני מתעוררת, נושמת, וחוזרת לישון. הסתכלתי על השעון, וראיתי שהצירים מגיעים כל כמה דקות (4, 5 או 7). יצאנו לירושלים בשעה 5:00 בערך. והגענו לפני 6:00. הלידה התקדמה במהירות. נשמתי נשימות עמוקות. לא סבלתי בצירים. רק בצירים האחרונים, שהיו כבר בפתיחה של  8 ס"מ, ולא הספקתי לנוח מהנשימות, זה כאב. אבל אלה היו למשך כמה דקות בלבד. הגעתי לבית החולים, ואחרי שתי לחיצות התינוק היה בחוץ. בינתיים גילו המיילדות שאני בלידה פעילה אחרי שני ניתוחים קיסריים, ונכנסו ללחץ. אבל אני הייתי רגועה לחלוטין, ולא הבנתי על מה המהומה. כיוון שדיממתי הרבה לקחו אותי לחדר ניתוח כדי לעשות רביזיה (ניקוי של הרחם, כדי לבדוק שהדופן לא נקרעה). תוך כדי כך הם החתימו אותי על הסכמה לניתוח, עם הדגשה שאם ח"ו יש קרע ברחם, צריך לכרות אותו מיידית. אני זוכרת שאמרתי להם שהכל בסדר ושהרחם שלם. הייתי ברוגע פנימי שלא אפשר לי להלחץ מהסביבה. (אח"כ נזכרתי שגם בלידות הקודמות דיממתי הרבה, כך שזה נורמלי אצלי, ולא קשור לניתוח. דבר נוסף שהרגיע את הרופאים היה רמת המוגלובין גבוהה שהיתה לי). זו הלידה הראשונה מתוך חמש שעברתי, שהגעתי אליה רגועה. גם הלחץ של כל הסובבים אותי לא הלחיץ אותי, והם היו מאוד לחוצים! ילדתי בלידה רגילה אחרי שני ניתוחים קיסריים. הגעתי מוכנה פיזית ונפשית ללידה רגילה. לא העליתי על דעתי אפשרות לניתוח קיסרי נוסף, למרות שבדרך כלל, אחרי שני ניתוחים קיסריים, ממשיכים ליילד רק בניתוח. על אפידורל - אין מה לדבר. הכל קרה כל-כך מהר שלא היה צורך בכך, ובכלל, שכחתי מהאפשרות הזו. אני חושבת שהפעם הלידה היתה כה מהירה וקלה בגלל הרגשת המוכנות, הידיעה מה עלי לעשות והרוגע שהייתי נתונה בו. זה עבר כל כך מהר שלא האמנתי שאני כבר 'אחרי'. אני מודה לד' ששמע את תפילותיי ללידה רגילה, קלה ומהירה, ושלח לי את השליחים הנכונים בזמן הנכון, שעזרו לי להכין את עצמי ללידה הזו.