after the Hebrew the story is also in English
אחרי 20 שנים פסיגולוגיה והפסיכיאטרית קבל עזרה על ידי טאט
היני הסיפור
מוכר היטב למערכת הפסיכיאטרית
בראש ובראשונה, אני פונה לאלה שחוו על בשרם ודמם את אי-היכולת של הרפואה הקונבנציונלית בכלל
והפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, בפרט
לענות על הצרכים הבסיסיים של המטופל - שיפור.
אפילו הקלה משמעותית כלשהי במצבם.
(אני כמובן לא מדבר על הרובד התרופתי כמו תרופות אנטי פסיכוטיות, זיקפרסה לדוגמא,
שבהחלט בהרבה מקרים מוציאות את הבן אדם מן הפסיכוזה, אבל כל זה מבחינת לטפל בסימפטומים של המחלה ולא במחלה עצמה).
אל תשכחו שלכל תרופה יש תופעות לוואי
(בדרך כל גם לא אחת. זה יכול להיות מצחיק אם לא היה עצוב שלכמה וכמה תרופות נגד הדכאון יש תופעות לוואי – התגברות מחשבות אובדניות...).
זה מה ששייך לפסיכיאטריה, שבשבילה המטופל הוא שפן נסיונות,
כי בעצם אין דרך אחרת לבדוק עליו את יעילות התרופה כי הרי הכל אינדיבידואלי...
בפסיכולוגיה: אצל הפסיכולוגים, כדי להשיג התקדמות כלשהי, אפשר לשבת שנים על גבי שנים,
כמה פעמים בשבוע, לבזבז ים של זמן ואוקינוס של כסף ו... בנוסף לצרותיך, לקבל גם כן תלות במטפל!
לרוב המחלות של זמנינו (המחלות המאפיינות את זמנינו),
למשל הפרעות למיניהן – של אישיות או של אכילה -- לרפואה אין מה להציע ובכלל.
הסיפור שלי ממש בקיצור:
אני אחד מאלה שכתוב אצלם בתיק הרפואי "מוכר היטב למערכת הפסיכיאטרית".
ואכן, מגיל 15 אני התחלתי את ההכרות שלי איתה. מאז עברו מעל 20 שנה. מאחוריי כ-14 (!) אישפוזים (מלאים),
הארוך בהם למשך 9 חודשים, נסיונות אובדניים, אינספור צלקות על גופי...
ומה שיש להם להגיד זה, "יש לך מזל שעברת את גיל 30. אחרי גיל 30 יותר קל..." הם אומרים...
אני לא כל כך יודע על מה הם מדברים כי התאשפזתי לפחות פעמיים מאז גיל 30.
הייתי גם במערכת שיקום לא הכי טובה... אבל אחת הטובות בארץ.
הייתי שם שנתיים ו... מקסימום רכשתי כמה חברים טובים (!)
האנשים היחידים מתוך המערכת הפסיכולוגית/פסיכיאטרית שאיכשהו עזרו לי –
אלה היו אנשים שפשוט היה להם איכפת ממני. האיכפתיות שלהם עזרה לי.
אני לא רואה יותר מדי קשר בין איכפתיות לפסיכולוגיה; לרוב אפילו ההפך.
לרוב מוחלט של הפסיכולוגים שפגשתי כל מה שהיה להם להגיד זה "מה אתה חושב על זה? מה אתה מרגיש?
אנחנו מצטערים שאתה מרגיש ככה." בשביל הדברים כאלה צריך פסיכולוגים? ו"טיפול"
שמגיע עד ל-600 ש"ח לשעה? אני בספק.
כבר לאחר הפגישה הראשונה שלי עם אליעזר הרגשתי הקלה,
ויותר מזה, תקווה. תקווה שמזמן, מזמן הלכה לה לאיבוד...
לאחר עוד כמה פגישות לא רק שהרגשתי בן אדם אחר,
אלא גם ראיתי את עצמי ואת העולם אחרת – יותר הבנתי את שניהם.
אני בן אדם אחר. אני בריא.
הבחירה היא ביד האדם – תבואו לאליעזר!
תבחרו בחיים!
תודה אליעזר
After 20 years of psychologist and psychiatrists he changed his life with TAT
read the story:
From Difficult Psychiatric condition to Sanity
First of all I would like to address those of you who have had the bitter experience of the lack of ability on the part of conventional medicine, and especially psychology and psychiatry, to answer patients’ needs; meaning to help improve their conditions even the slightest relief (I am not talking about the large amounts of anti-psychotic medications, for example Zyprexa which in many instances definitely release the patient from his psychosis, but treats only the symptoms and not the illness itself).
You should not forget that every medication has its side effects (usually more than one). It would be funny if it were not so sad that one of the side effects of quite a few of the medications for depression is the contemplation of suicide…
Therefore, in psychiatry, the patient is his own guinea pig since the effect of the medication differs among individuals.
Regarding psychology: in order to reach any kind of progress, one has to undergo years upon years of visits, a few times a week and to waste a ton of time and bags of money – and in addition to your previous troubles, you become dependent upon your therapist.
Medicine has nothing to offer most of our present-day afflictions, may they be eating disorders or personal problems.
I would like to relate my story: I am one of those in whose medical chart it is written, “Well known in the psychiatric ward”. I began my acquaintanceship with the psychiatric ward at the age of fifteen. That was over twenty years ago. My history has recorded approximately fourteen (full) hospitalizations, the longest being for nine months…suicide attempts, innumerable scars on my body… and what do they have to say about it? “You are fortunate that you’ve passed your thirtieth birthday. It gets easier now.” I really don’t know what they are talking about because I have been hospitalized more than twice since my thirtieth birthday.
I was also in rehabilitation – not the best institution in the country but certainly one of the better ones. I was there for two years, and the best part was that I made a few good friends.
The only people within the system (psychology and psychiatry) who were of any help were those who cared about me. Their caring helped. I can’t see much connection between caring and psychology. The majority of psychologists who I have met usually say, “And how do you feel?” “What do you think about that?” “We are sorry that you feel this way” Is that what we need psychologists for? Moreover, the “treatment” can cost up to IS 600 per hour.
After the first meeting with Eliezer Spetter I already felt some relief, and even more so – hope. Hope that I had lost so long ago.
After a few more meetings, not only did I feel like a different person, I also saw and understood myself and the world differently.
I am a different person. I am healthy.
The choice is in one’s hands. Please choose life and contact Eliezer.
Thank you Eliezer.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה