you can read it in English when you scroll down

מבצע בעזהקודם כל אני רוצה לתת כבוד לכל אלה, שמסרו נפשם במבצע בעזה.
וכבוד לכולם נלחם למען עם ישראל.
רבים מכם חזרו משדה הקרב עם זכרונות ואובדן של חברים קרובים לכם בקרבות נוראים.
אתה חזרתי הביתה עם טראומות וזכרונות, שקשה להתמודד עם ואתה מרגיש נורא ומתוסכל וכועס  !!
TAT אנחנו יכולים לעזור לכם לרפא את טראומות הלם קרב  עם
קראו את הסיפורים הבאים

 

 

 

טראומת מלחמה

"בזמן השתלמות ט.א.ט., עצמתי עיני והרגשתי את עצמי חזרה בוייאטנם בכיסא אחורי
במסוק בטיסת אמונים. כמה מטוסי 52- B הפציצו מאות פצצות ענקיות במרחק מה. נשמתי עמוק כשזכרתי איך המסוק נטה אחורה באיטיות בהדמית נחיתת אונס ולקויי מנוע, אבל הפעם נטינו עוד יותר אחורה. הברכיים היו מעל הראש וה"עוקץ" - החלק שבולט מאחורי המסוק כדי למנוע מהרוטור לגעת ברצפה, שבשנתיים ניסיון שלי אפילו לא נגע ברצפה - חבט ברצפה. אז הרוטור פגע ברצפה ואחריו הזנב. כשהמסוק עצר, הוא עמד הפוך, ואני הייתי עם הפנים כלפי מטה. שלדת הכיסא לחצה לי על הקסדה, דחפה את הפנים והידיים לתוך האדמה. הייתי כלוא. יתר הצוות היו בלי הכרה או נהרגו. המנוע עוד פעל וידעתי שאו שנתפוצץ או שנשרף. עמדתי למות. לאחר כמה זמן, הגיע מסוק אחר שראה את ההתרסקות והציל אותי.

בכל פעם שאני זוכר את זה, מתכווץ לי החזה, זרועותיי כבדות, כפות ידי מזיעות, והקול שלי משתנה, אבל כשעשיתי ט.א.ט. הבנתי ששרדתי את ההתרסקות! בשנים שעברו מאז ההתרסקות, שיתפתי אחרים בחוויה שעברתי, בכיתי, נולדתי מחדש, השתלמתי, וטיהרתי את עצמי עד תשישות, אבל פתאום חשתי הכרה עמוקה ששרדתי. ופתאום הבנתי: אין מעלי מסוק. המחשבה הזאת הצחיקה אותי, אבל התפלאתי מהתודעה לגבי המציאות.

לרגע דמיינתי את זירת ההתרסקות מלמעלה. זה היה רק הבזק, אבל ראיתי שינוי, הקלה,התבהרות. עצמתי את עיני. הזיכרון היה בהיר יותר מתמיד.
עדיין חשבתי על ההתרסקות, אבל החזה, זרועות, גרון, וידיים נשארו רגועות. עבר עלי רק זיכרון של מאורע מלפני 28 שנים, לא יותר. קצת רציתי את המתח המוכר לי בחזרה - כל כך הרבה זמן זה היה חלק ממני. עצמתי עיניים שוב, אבל המתח חלף לתמיד."
   דיק מוריל

 

 

נפגעתי באוטובוס בדרך לכותל מיידוי אבנים שיידו הערבים

לכבוד חוה

נפגעתי באוטובוס בדרך לכותל מיידוי אבנים שיידו הערבים. נלקחתי לבית חולים. שם עשו לי בדיקות. אחרי לילה שוחררתי הביתה.

הייתי שרוייה בבהלה, פחד בפני הבאות.

מישהי ספרה לי על חוה. החלטתי שאני אנסה פעם ואראה אם המצב ישתפר וכך באתי לחוה לטיפול אחד. אחרי הטיפול הרגשתי יותר טוב וככה באתי עוד שלוש-ארבע ואני עכשיו ב"ה מרגישה יותר טוב. ממש נס משמים. אני מודה לקב"ה שהוציא אותי מכל זה ומודה לחוה על שהצליחה להוציא אותי מהסבך שהייתי שרויה. הייתי במצב שישבתי על הספה ובהיתי באוויר. עכשיו, ב"ה אני הולכת לסמינר כל בוקר ואני עסוקה שוב.

תודה רבה לקב"ה על שהוא מצא לי את חוה. בלעדיה אני לא יודעת מה הייתי עושה.

מאבק עם בדואים ופיגועים.

באת לכאן עם כמה טראומות. הכו אותך בדואים וקרו לך מקרים גם בצבא.

היית אצל פסיכולוג במשך חמישה חודשים, מה קרה פה?

קודם כל, מה שקרה כאן זה מטורף! במשך 7-8 שנים מעבר לאירועים של הצבא,

עברתי יותר מ-40 פיגועים, מתוכם גם הפיגוע בכפר דרום עם האוטובוס של הילדים.

הייתי אצל פסיכולוג חמישה חודשים וזה לא עזר לי,

וכאן הכל עבר תוך שלושת רבעי שעה!

לפני שלושה חודשים עברתי אירוע מאוד מרכזי של מכות מבדואים.

זה גרם לי לחוסר שינה, כאבי ראש וכו' והכול כמעט נעלם לגמרי.

המחשבות על האירוע נעלמו תוך שלושת רבעי שעה, וכאבי הראש ירדו פלאים!

עכשיו כשאני מסתכל על כל האירועים הללו, זה כמו משהו שקרה לפני שלושים שנה ומעלה.

אתה לא מתחבר לשיטה, נכון?

אני ממש לא מאמין. באתי כי לחצו עלי מאוד. מאוד לא מאמין בדברים הללו. אבל גם כך, תודה רבה על כל הטיפול.

למרות שאינך מתחבר לזה, זה עובד עליך?

כל פעם כשאני מגיע אני דואג להגיד שאני לא מאמין בזה, אבל למרות זאת זה כן עוזר לי! תודה!!!!!!

אלעזר אמיתי

 

 

 

 

 

 

Operation Protective Edge

First of all I want to give honor to all those ,who gave their lives in the operation  in Gaza.

And honor to all have fought for Am Israel.

Many of you came back from the battle field  with terrible memories and loss of those close friends to you in the fights.

You came back home with traumas and memories  ,which are hard to deal with and you are feeling terrible and frustrated and angry .And whatever other feeling  you have!!

You know with TAT we can help you to heal the war traumas.

Read the following stories:

 

War Trauma

During a TAT seminar, I closed my eyes and was back in Vietnam in the back seat of a helicopter on a training flight. Several B-52's had dropped hundreds of 500-pound bombs in the distance.

I took a deep breath as I remembered the helicopter slowly tilting back as it began to skid into a simulated emergency landing with an engine failure, but this time we were very tilted back.
My knees were above my head, and the "stinger" - the tube that sticks out the back of the helicopter to keep the tail rotor from hitting the ground and that has never even touched the ground in my entire two years of flying - was bumping along as if over plowed rows in a cornfield. Then the tail rotor blades hit the ground and next the tail boom hit. When the helicopter finally skidded to a stop, it was upside down, and I was face down with my arms flung out in front of me.

The frame of my seat pressing on the back of my helmet forcing my face into the dirt and solidly pinning both my arms and my face into the ground. I was trapped! Everyone else was dead or unconscious. With the engine still running we were sure to bum or explode. I was going to die. Eventually, another helicopter that had seen the crash came to the rescue. Whenever I remember this my chest gets tight, my arms feel tingly and heavy, my palms sweat, and if I am telling the story to someone, I hear my voice change as my throat tightens, but as I did TAT, all of a sudden I was aware that I had survived that crash! In the years following the crash, I had shared, cried, , work shopped and catharted this into exhaustion, but this level of awareness of the fact that I SURVIVED was much stronger than any sense of survival I ever had before.
It was the truth and I was suddenly aware of something new: there was NO HELICOPTER on top of me. Even as I had that thought, it seemed silly. Of course there wasn't a helicopter on top of me, but I sat there amazed by my new awareness of that reality. For a brief moment, I saw the crash scene from above. Although it was just a flash, I noticed that it looked different. It was lighter. I closed my eyes. It WAS lighter. It had always been kind of dark in my memory, as if there were a giant shaded Plexiglas dome covering the site.

I then became aware that as I was thinking about the crash, my chest, arms, throat and hands were relaxed. All I was having was a memory of an event that had taken place over twenty-eight years ago. Nothing more. The next thought I had was that I wanted the tension back. I had lived with it for so long that it had seemed a part of me. I closed my eyes again, but it wasn't there and I couldn't get it to come back, no matter how hard I focused on the memory.

Dick Morrill, Air America

 

---

A Fight with Bedouin and Terrorist Attacks

When we started to work together with TAT you had the following traumas:

Bedouin beat you up and things happened to you in the army. You were in psychological therapy for a period of five months. What happened with you when we worked with TAT?

First of all, what happened here with TAT was crazy! During a period of 7-8 years, in addition to the events in the army, I underwent more than 40 terrorist attacks, among them the attack on the children's bus in Kfar Darom. I went to a psychologist for five months but it didn't help me whereas with TAT everything passed within three quarters of an hour!

Three months ago, I underwent a serious incident of a beating by Beduins. That caused me to suffer from insomnia, headaches and other problems.

With the help of TAT everything has completely disappeared. The thoughts and memories of the incident disappeared within three quarters of an hour and the headaches improved vastly!Now, when I look back at all these incidents , it's as if I'm looking at something that happened thirty years ago or even  more.

You really don't feel connected to the method, right?

I really don't believe it. I came because people really pressured me to try. I really don't believe in these kinds of things. But, even so, thank you very much for the treatment.

Even though you don't feel connected to the method, it worked for you?

Every time I come, I make sure to say that I don't believe in this, but, even so,it works for me! Thank you very much!!!

Elazar Amitai

 

was hit by stones thrown by Arabs

Dear Chava,

I was hurt when the bus I on which was travelling to the Western Wall on the bus was hit by stones thrown by Arabs. I was taken to the hospital. There, I underwent examination and after one night I was released home.

I was in a state of panic and fear of the future .

Someone told me about Chava. I decided I would try one treatment and see if there was an improvement. I came to Chava for the treatment, after which I felt better. I came back for another three or four, and now, thank haShem, I feel even better. This was a true miracle from heaven. I thank haShem who got me out of it, and Chava, who succeeded in freeing my confusion within: I had been sitting on the sofa, staring into the air. Now, thank haShem, I go to my seminary every morning and I'm busy again.

I thank haShem for leading me to Chava, without whom I do not know what I would have done.